הדר פורת / יאוש על הסף |
ואין כבר כואב.
שוב דמעה שתקועה בעין
ואין כבר כאב.
לא משנה אם זה יקרה היום או מחר
זה לא חשוב מתי תגיע ההפסקה
עכשיו כבר הפעמון מצלצל בדלת
זה הזמן שלי ללכת.
ויש יאוש ודיכאון
והתיסכול רק גובר.
ויש פרצוף שלא מצליח לזייף
והדיכאון מתפרץ.
לא משנה אם זה יקרה היום או מחר
זה לא חשוב מתי תגיע ההפסקה
עכשיו כבר הפעמון מצלצל בדלת
זה הזמן שלי ללכת.
אני ניסיתי לצאת מזה
אני ניסיתי לעצור את זה
ושוב דבר לא נגמר
התיסכול על הסף
שום דבר כבר לא מצליח אפילו להיות טיפה מזוייף.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|