היה זה יום רגיל שהתחיל ככל הימים לפניו, כשדריזט וברונור יצאו
לטיולם הרגיל על רכס ההר. השניים לא ציפו לשום דבר מיוחד היום,
כשלפתע ראו חמישה יצורים אפורים וגבוהים, עם חניתות ולפידים
בידיהם. הגנולים התקדמו בדממה וכמעט שלא נראו, דרך מאוד יוצאת
דופן להתנהגות גנולים שבדרך כלל מסתערים בתרועות, אך לעיני
סייר מנוסה כדריזט החמישה היו מטרה נוחה בתנועה. דריזט וברונור
עקבו זמן מה אחר הגנולים. אך הגנולים לא עשו שם תנועה לכיוון
הרכס שלהם. הם המשיכו לעקוב אחר הגנולים רק מתוך סקרנות. לאחר
הפצרות חוזרות ונשנות מצד ברונור הסכים דריזט לחזור למסלולם
הרגיל. הם צעדו כעשרים דקות לעבר המאורה שלהם, כשלפתע שמעו
זעקת אישה. כשהפנו את ראשם ראו השניים בית קש עולה באש. שני
החברים הסתפקו במבט חטוף אחד לשני והתחילו לרוץ במדרון, תוך
כדי ריצתם זימן דריזט את חברתו הקסומה גווינביר, בעזרת הפסלון
הקסום המקשר בין המישור הגשמי למישור האסטרלי. לאחר שנייה בלבד
הופיעה לידו חברתו הוותיקה, גווינביר, שחורה כשמי הלילה ועיניה
זוהרות ככוכבים. "רוצי גווינביר, רוצי לפנינו" אמר דריזט,
הפנתרה הנבונה הבינה את חומרת המצב ואת כוונת אדונה, כתמיד.
הפנתרה דרכה את שריריה לזינוק ותוך שניה נעלמה. לעומתה דריזט
המשיך לרוץ (ברונור היה הרבה מאחוריו) ואפילו הגביר את מהירותו
כששמע זעקה שניה, הפעם של גבר, הסובל מאובדן קשה וכעס עצום.
דריזט התחיל לחשוד שעשה טעות כשלא עקב אחרי הגנולים, אולי הם
האחראים לגל זה. כשהגיע למקום מצא את גווינביר מוקפת על ידי
ארבה גנולים, אבל זה לא מה שהדאיג אותו, במרחק כמה מטרים מהם
גנול יחיד התקיף ילד צעיר ולא חמוש. לנוכח מראה זה נדלקו
הלהבות האדומות בעיניים הסגולות של דריזט. מבט אחרון בחברתו
חסרת ההגנה גווינביר גרם לו להבין שהיא אינה זקוקה לעזרתו, אחד
הסיבות שגרמו לו להבין את זה על ידי גוש בשר עטוף בשריון עם
גרזן גדול ומאיים, שנחת על הגנול שמאחורי גווינביר, ברונור
נכנס לקרב, ידע דריזט. זעקתו של הילד גרמה לו להבין כמה זמן
בזבז בצפייה על כל השאר. בלי לחשוב פעמיים שלף דריזט את פגיונו
ממגפו, הטיל אותו בירכו של הגנול, דבר שהאט את הגנול וגרם לו
להסתובב לאחור, הדבר האחרון שראה הגנול בחייו הקצרים היו
העיניים הסגולות העולות בלהבות המבשרות את מותו שלו. חרב
מעוקלת אחת כבר שיספה את גרונו של הגנול, אך הריגת הגנול בלבד
לא סיפקה את דריזט לאחר המעשה השפל שהגנול עשה. פעולתו הבאה של
האלף האפל (דריזט) הייתה תקיעת חרבו השנייה במהירות ובעוצמה
בתוך בטנו של הגנול, החרב נכנסה מהבטן ועברה דרך הלב והריאות
של הגנול עד שיצאה מגבו. כשגופו של הגנול הגיעה סוף כל סוף
לרצפה, לא היה זה גוף אלא ערימה של בשר גנול מפוזר וקצוץ היטב.
הילד היה המום ומפוחד מכדי לדבר. הילד לא הספיק לראות את תנועת
הלהבים המהירים שקצצו את הגנול, אך כן הספיק לראות את הבעת
התדהמה על פרצופו של הגנול ששנייה לפני מותו לא ידע שדריזט
נמצא מאחוריו. כשהסתכל הילד על פרצופו של האלף האפל שעמד כרגע
איכן שעמד הגנול לפני שנייה ראה הילד הצעיר מבט רך משיב עליו
מבט. מבט רך? מאלף אפל? לא יכול להיות! אמר מיד הילד, מכל
הסיפורים (האמיתיים) ששמע על אלפים אפלים ולפי כשרון הלחימה של
האלף המסוים הזה גם הוא היה אמור להיות ערימת בשר ברגע זה ממש.
דריזט סרק את הילד וראה לתדהמתו הרבה שהילד הוא בכלל לא ילד
רגיל כמו כולם! למעשה הוא בכלל לא היה ילד אלא אלף שומר יערות
(אלף בהיר עור). אבל ברגע שפגש את עיניו של הילד הוקסם ברגע,
הוא אף פעם בכל חייו הארוכים לא ראה עיניים צהובות (חוץ
מהעיניים של גווינביר). דריזט הביט לאחור לבדוק את מצב חבריו,
ומצא את גווינביר נחה על גופת גנול, ואת חברו ברונור מרטש שני
גופות גנולים אחרים, כאשר על כל חבטת גרזן הוגה מילה אחת
"לעולם-אל-תתקוף-יצורים-חסרי-הגנה-ללא-סיבה!" כשמאחוריו התגנב
בשקט גנול נוסף, לא מודע לסכנה השחורה שמאחוריו, ולפני שהספיק
דריזט להזהיר את חברו ברונור, נפל הגנול מת לרגליו. אחרי מבט
נוסף ראה דריזט את הפנתרה מורידה לגנול את הראש. זוהר מוזר גרם
לדריזט להסתובב לאחור לעבר האלף הצעיר, שכבר לא היה שם,
ובמקומו חזיז אש התקדם לעבר האלף האפל, האינסטינקט הטבעי של
דריזט גרם לו לבצע גלגול גדול ומרשים הצידה, ובמקום שבו עמד
לפני רגע ראה את מה שנשאר מהגנול נשרף כליל. "כפי שמגיע לו"
לחש. דריזט הרגיש משיכה חזקה באזור הטורבן והסתובב במהירות עם
שתי חרבות שלופות ומוכנות לקרב, אבל לאחר מבט מהיר ראה דריזט
את הפנתרה נושאת על גבה את הילד הצעיר, ואת ברונור עם מבט
מפוחד מאוד. ברונור פחד מקסמים כמו כל בני מינו הננסים, הדבר
היחד שהפחיד אותו ופרץ את מחסום הרגשות שהיה מוכן להראות היה
קסמים. השלושה שהיו בעצם רביעיה עכשיו החלו לרוץ לכיוון רכס
ההר, לכיוון ביתם. הם הצליחו להתחמק. למחרת בבוקר כשהתעורר
האלף הצעיר, הוא מצא את עצמו בתוך מערה. כאשר גמד ואלף אפל
עומדים לשני צדדיו. הוא פחד, יותר משפחד מעולם, בעיקר מהאלף.
דריזט הבחין בכך ושאל את האלף הצעיר "אתה בסדר? האם נפגעת?"
האלף הצעיר כל כך פחד שלא היה יכול לענות. אבל הוא הרגיש שיוכל
לדבר אל הגמד. "אנילאמוכןלדבראיתו" והצביע על דריזט. למרות
שדיבר כל כך מהר שבקושי היה אפשר להבין אותו השניים הבינו את
הרעיון העיקרי. דריזט הבחין בהבעת הפחד בעיניו ובקולו של האלף
הצעיר. הוא נתן לברונור לדבר עם הילד. הם החליטו כבר קודם
שברונור ידבר איתו, הם חשבו שיתכן כזה מצב, שילד של אלפים
בהירי עור ישמע כאלה סיפורי על אלפים אפלים, ויש סיבה. כל
מעללי הרצח, גניבות, רמאות וכל השאר באמת היו נכונים על אלפים
אפלים. ברונור יספר בקצרה את סיפור חייו של דריזט וינסה לשפוך
קצת אור חיובי על דמות האלף האפל. ואכן כעבור לא יותר משעה
הופיע הנער לפני דריזט, שתק למשך כמה רגעים, בלע את רוקו, לקח
נשימה ארוכה ואמר "שמי ג'ידן, אני אלף שומר יערות, הוריי נהרגו
אתמול על ידי הגנולים, אבל אתה הצלת אותי. תודה, אלף אפל,
דריזט דואורדן". דריזט היה מופתע מכמות הכבוד שרכש לא הילד ואת
כמות המידע שברונור סיפר לו. דריזט חשב לרגע איך ואמר "ביתי
הוא ביתך ג'ידן, אצפה לראותך לארוחת  ערב, במערה על הפסגה
הצפונית. יש לי מקום בשבילך. נדבר בערב. בינתיים חזור לישון,
עברו עליך דברים קשים."