עמדתי במעבר הצר בין שתי החנויות בשוק.מימיני חנות פלאפל
הותיקה וחנות התכשיטים החדשה.הייתה שעת צהריים, הרחוב היה
מנומנם, רק אנשים שלא הייתה להם ברירה נראו ברחוב, היו אלא
בעיקר נשים עמלניות עם התיקים המוסעים על הגלגלים שעברו בין
חנות אחת לשנייה וקנו את המצרכים לשבת.
עמדתי שם בצל והתבוננתי באנשים.מימיני ראיתי פועלים שנכנסו
לחנות פלאפל כדי להשביע את רעבונם.
בשולחן אחד ישבו פועל בכיפה גדולה ופנים לא מגולחות ומצדו השני
של שולחן הפלסטיק ישב אתיופי.הם לא דיברו אחד עם השני אבל
תנועות הגוף שלהם שידרו שהם מכירים מזמן ואין להם צורך
בדיבורים, עכשיו צריך לאכול ולנוח ואולי אחרי זה לדבר.הפועל
המזוקן אכל באיטיות ועייפות הורגשה בתנועות גופו, הוא לעס לאט
ובקפידה כאילו שזה הדבר החשוב ביותר כרגע,לעומתו האתיופי אכל
באופן אלגנטי ולמרות התנועות הלא חדות,הוא סיים לאכול לפני
הפועל המזוקן.
הסטתי את מבטי מהם והסתכלתי על פנים החנות, הקיר שפנה אליי היה
מכוסה כולו בתמונות רבנים, צדיקים, גדולי ישראל שזיו פניהם
ניבט מהתמונות.מבטיהם היו חמורי סבר אך מצד שני, זה לא היה מבט
מאיים-זה היה מבט שמראה חכמה, שנים של שקידה ועיניים ראו הרבה
דברים טובים ורעים בעולם הזה.
בכל מקום פנוי על הקיר היו מודבקים סטיקרים בשבחם של
היהודים:"אני אוהב כל יהודי", בשבחם של לומדי תורה:"טוב לי
תורת פיך, מאלפי זהב וכסף" ושאר הסטיקרים הידועים.
ברקע התנגנה מוזיקה חסידית. בעל החנות יהודי בלבוש תימני
מסורתי נע ונד במרץ מפינת הכנת הפלאפל לקופה ומקופה לפינה, הוא
שירת במהירות ויעילות את הלקוחות.
עכשיו התבוננתי לחנות משמאלי, ראיתי מבעד לזכוכית העבה
והתכשיטים המוצגים בחלון הראווה את בעל החנות. הוא היה מנומנם,
כנראה מחום היום, יושב ומקשיב לרדיו, כל זמן שהייתי שם לא
נכנסה אף אחד לחנות. מסביב בחנותו היו תכשיטים, מזהב ומכסף
שהיו מונחים על המדפים והשולחנות.
בינתיים הגיע אחי, ואני צעדתי לכיוון המכונית שחנתה מול שתי
החנויות האלו.
ניסיתי להתניע במשך דקות ארוכות ולא הצלחתי,נהיתי מיואש, גם
אחי ניסה להתניע וגם לא הצליח, שנינו היינו מיואשים. התקשרנו
הביתה כדי שיביאו לנו עזרה.
בזמן שחיכינו, הצצתי שוב בשתי החנויות שלידם עמדתי.
עכשיו ראיתי את השלטים שהיו תלויים בחזיתות החנויות. התבוננתי
ימינה וראיתי את השלט:"תכשיטי גולד", התבוננתי שמאלה :"שמע
ישראל ה' אלוהינו ה' אחד".
אחי ואני נכנסנו והזמנו פלאפל. |
