היה לי דחף רגעי שאינו בר כיבוש; עשיתי זאת כי באותו הרגע כל
היצרים שלי והחושים שלי אמרו לי לעשות זאת, לדאבוני, או שלא
לדאבוני? סוגיה השנויה במחלוקת כעת... (אך למעשה, איני מצטערת
על מה שהיה).

הכול התחיל מכך שניגש אליי עו"ד שטינרמן ואמר לי כי עליי לייצג
תיק הקשור להטרדה מינית של בחורה במקום עבודתה. ידעתי שזהו
"תיק תיק", אך בשביל פרנסה, תהילה ויוקרה - עושים הכול. נפגשתי
עם הבחורה התובעת, נועה שמה, כתבתי לפניי את כל טענותיה כלפי
המטריד, מר ירון דהן, שהיה הבוס שלה דאז במקום עבודתה, אשר
עזבה בשל ההטרדה המינית. כתבתי בצורה מדויקת ומדוקדקת את כל
השתלשלות הדברים על פי דבריה של נועה, ופתחנו בהליך משפטי.
נועה לוין נגד ירון דהן - תביעה בגין הטרדה מינית.

הגשתי את התיק לבית המשפט וכאמור, נפתחו ההליכים. התביעה הוגשה
למר דהן וכעבור שבועיים בערך קיבלתי מכתב חוזר מעו"ד דן לאון,
אשר למעשה היה הסנגור של מר דהן והקטגור של נועה, אותה אני
מייצגת.

מיד נזכרתי - עו"ד לאון? זה לא הבן של נתן לאון שהיה המנהל
בבית הספר התיכון בו למדתי, עירוני ד'? ועו"ד דן לאון, בנו,
למד בזמנו בכיתה שלי באותה מגמה ביולוגית/כימית... היינו שנינו
בין התלמידים המצטיינים והבולטים בכיתה ועשינו המון עבודות
משותפות ביחד. תמיד היה דלוק עליי, אך אף פעם לא ייחסתי לזה
חשיבות, הואיל והוא נחשב ה"סקס מניאק" של בית הספר. מה שכן,
הייתי הולכת הביתה ומפנטזת עליו מספר פעמים לא מבוטל - הכול
זכור לי כאילו היה אתמול. יתרה מכך, למרות שרצה אותי - תמיד
נמשכתי לגדולים (שלא נגיד בגיל של אבא שלי), זה תמיד עשה לי את
זה.

הגיע ה-17.5.03, היום בו הייתי צריכה להיפגש עם עו"ד דן לאון
לאחר תכתובות חוזרות ונשנות ביני לבינו, ולאחר מספר שיחות
טלפון שניהלנו בינינו טרם הפגישה, בענייני עבודה, על מנת לסגור
את התיק מחוץ לכתלי בית המשפט, אך כל נסיונותינו עלו בתוהו
ונאלצנו להיפגש על מנת לדבר על התיק. כשדיברנו בטלפון - זכרנו
אחד את השניה והעלנו חוויות מן העבר המשותף.

מועד הפגישה הגיע, כאמור, עו"ד לאון התעקש שהפגישה תהיה אצלו
במשרד. אני, כרגיל, או שלא כרגיל, הסכמתי (ובדרך כלל אני
אסרטיבית ונחושה). אולי בשל העובדה שהייתי מעוניינת לצאת קצת
מהמשרד ולשבור קצת את מסגרת היום, הסכמתי להיפגש במשרדו.

הגעתי למשרדו של עו"ד לאון בשעה 10:00 במדויק, משרד מדהים,
במרכז רמת-גן, באחת הקומות הגבוהות ביותר - הצופה על כל תל
אביב. הנ"ל ישב בישיבה והייתי צריכה קצת להמתין לו. בינתיים
הגישה לי הפקידה קפה ועוגיות. לפתע התפנה עו"ד לאון - לבי הלם
בחוזקה, אולי על 120 דופק ... נכנסתי לחדרו וראיתי גבר שרמנטי,
חתיך להפליא, בנוי לתלפיות, הרבה יותר ממה שהיה בבית הספר. טוב
- השנים עשו את שלהן. הוא החמיא לי בטירוף - טוב - אני
מבינה... יש על מה...

דיברנו בענייני התיק וניסינו לסגור הכול בדלתיים סגורות,
בינינו, אך ללא הועיל. נועה, אותה אני מייצגת, רצתה ללכת על כל
הקופה ולהפליל את מר ירון דהן המטריד.

נסיונותינו להגיע לפשרה עלו בתוהו ועו"ד לאון אמר שהוא מגיש
כתב הגנה. אמרתי טוב ויצאתי מחדרו. לפתע קרא לי בשמי -
"ליאת"... הסתכלתי עליו במבט ערמומי כאשר הלשון שלי מתגלגלת על
שפתותיי... "אפשר להזמין אותך למסעדה הערב?" הוא שאל...
אינסטנקטיבית עניתי "לא, היום אני עסוקה - אך אולי מחר". עו"ד
לאון אמר לי שיהיה עמי בקשר וכך היה. הוא התקשר אליי למחרת
ואני לא עניתי לו, רציתי "לשגע" אותו קצת - על מנת ש"יזיל
ריר"... ואהיה עבורו אתגר. בסופו של דבר, לאחר כמה צלצולים,
עניתי לו וסיכמנו שיאסוף אותי בשעה 21:30 בערב ונלך למסעדת
ווייט הול בתל אביב. כך היה. הבחור הגיע בדיוק בזמן. כל הנסיעה
דיברנו והעלנו חוויות מן העבר - הוא סיפר לי כמה רצה אותי ורצה
שאהיה הראשונה שלו בסקס (הוא היה אז בתול - כתה י"א). לא
האמנתי שהוא כל כך אהב אותי. הוא סיפר לי שהספיק להתגרש ואני,
בכלל טרם נישאתי...

הגענו למסעדה, נכנסנו, הוא התנהג כמו ג'נטלמן אמיתי, פתח לי את
דלת המסעדה ונתן לי ללכת ראשונה לשולחן שהזמנו מבעוד מועד.

שמתי לב שהוא בוחן אותי מכף רגל ועד הראש, גם הרגשתי לפי מבטיו
שהוא נמשך אליי. הוא ניסה להרשים אותי כל הערב ובאמת הצליח.
הוא גרם לי להשתולל מצחוק וממש ממש הצחיק אותי, מזמן לא צחקתי
ברמה כזאת. שתינו יין ואכלנו עד ששבענו. האמת היא שלא היה לי
כל כך תיאבון - קצת התרגשתי, ויותר חשבתי על זה שאולי בא לי
עליו. כשחזרנו הביתה, הוא החזיר אותי לביתי ואני שאלתי אותו
האם הוא רוצה לעלות ל"קפה" - כך קוראים לזה היום... דן השיב
ש"כן, בשמחה", ועלינו לדירתי. באותו הרגע התחשק לי ממש להיות
איתו, להרגיש אותו, היה לו ריח של אפטר שייב טוב, אני חושבת
ראלף לורן - זה ריח שממיס אותי. שתינו, דיברנו, ואמרתי לו
שמוטב שאלך להתקלח. בינתיים שמתי לו מוסיקה קלאסית של
ויואלדי.

נכנסתי להתקלח בזרם מים חמים והיה לי כיף, לפתע הוא נכנס לחדר
האמבטיה כשכולו ערום כביום היוולדו. נלחצתי אך רציתי. הוא נכנס
למקלחת והתחיל לסבן לי את הגב. היה משעשע. סיימנו את המקלחת,
התנגבנו. הוא הרים אותי למיטה, לקח סיגריה והכניס לפיו (פוזה
גברית, מסוקסת שכזאת - משהו מגרה). הוא החל משחק עם הסיגריה
קרוב לגופי ואני פחדתי שישרוף אותי בטעות, אך הפחד הזה גרם לי
גם למשהו טוב. פחד? טוב? מסתבר שכן.

הייתי נרגשת מאוד, נהנתי - אך גם חששתי, הואיל ואני החזקה, אשת
הקריירה, הכריזמטית, נעשית לרגע כנועה. הייתי ברקיע השביעי...
לא האמנתי שזה קורה לי. היה טירוף, את מה שהיה עדיף להשאיר
לדמיון. בינתיים הדליק את הסיגריה שאחרי, שאל אם בא לי...
"לא!" עניתי, "אני לא מעשנת". שתינו קפה ביחד ונרדמנו.
בבוקר... כל אחד התלבש והלך לדרכו. הדבר הכי מביך היה לעמוד
לידו ביום המשפט בבית המשפט: תיק משותף, שני אנשים שכל אחד -
מגמתו שונה - מנסים להפיל האחד את השני ולנצח במשפט... ותמיד
נשאר לי הטעם הטוב... מה שלמעשה קרה בינינו.