"תשמעי, אני חייב להגיד לך... לא נראה לי שזה הולך."
יתד הברזל מפלח את כף ידי.
"אין מה לעשות, העניין הזה מפריע לי כבר די הרבה זמן..."
יתד נוסף ממסמר את ידי השנייה.
"זאת לא את, באמת, את נהדרת... את ממש מושלמת."
עצמות נשברות, גידים נקרעים, והדם ניגר.
"זה פשוט שהבנתי שיהיה לי הרבה יותר טוב לבד, ז'תומרת... עם
אנשים אחרים."
יתד אחרון נהלם דרך שתי כפות רגליי הערומות.
"אני מבינה, זה בסדר. אתה צריך חופש ואני תומכת בך."
כתר הקוצים והזרדים מונח על ראשי.
"אני שמח שאת מבינה, מותק. ואת יודעת שתמיד תהיי מיוחדת
בשבילי."
גופי מונף לראווה ולמאכל העורבים.