הבוקר שוב עולה,
ומביא איתו את כל החששות שהצלחתי לדחוף מעלי רק אתמול בלילה.
אתה מביט בי, ואני מעדיפה להביט בחלון;
לא כי אני רוצה, אלא שזה עדיף מלהסתכל לך בעיניים.
עוקבת בעיניים אחר עלה עף ברוח-
ואתה לוחש לי דברים יפים באוזן.
מנסה להתרכז יותר בעלה, במסלולו-
ואתה מלטף...
אני קמה להתלבש, ומרגישה שזה הולך להיות יום עצוב-
אתה עדיין מנסה למשוך אותי שוב אליך עם המילים היפות שלך.  

האפור שבחוץ בדיוק תואם את האפור שאצלי בפנים,
וזה דווקא משמח אותי.
יש בי רצון עז להסחף יחד עם הרוח החזקה, לעזוב הכל ולהתחיל
מחדש.
המחשבות שלי לוקחות אותי רחוק,
אני עדיין שומעת אותך-
אבל כבר ממש במעומעם.

וכך - אתה הולך ומתרחק לי,
למרות שבעצם זה תמיד היה ככה.

ואני עוזבת.