דלית:  זה רציף 7?
רוי:     כן.
דלית:  אז אתה אומר שאני במקום הנכון?
רוי:     זה מה שאמרתי.
דלית:   נהדר.
רוי:     אני שמח בשבילך שזה נהדר.
דלית:  אל תהיה ציני כל כך.
רוי:    אני רוי.
דלית: אז מה?
רוי:    מן הנימוס שתציגי את עצמך ולא תתקפי אותי.
דלית: אני לא תוקפת אותך. אני אפילו לא מכירה אותך.
רוי:   אז אני מציע לך להכיר אותי.
דלית: ואם אני לא רוצה?
רוי:    את לא מנומסת.
דלית: רוי נכון? (מגישה ידה ללחיצה) אני דלית.
רוי:   וזה השם האמיתי שלך?
דלית: למה רוי זה לא שמך האמיתי?
רוי:   (משיב ידו ללחיצה לדלית) בטח שזה שמי האמיתי.

(דלית ורוי משחררים זה את ידו של זה)

דלית: אז למה שאני לא אומר את האמת?
רוי:    חשבתי שעיצבנתי אותך.
דלית: אתה לא יכול לעצבן אותי. אני אפילו לא מכירה אותך מספיק
בשביל זה.

(קול צופר רכבת נשמע ברקע)

דלית: זאת בטח הרכבת שלי.
       להתראות רוי.

(דלית עולה לרכבת ורוי מנפנף לה לשלום)