אני לא מאמינה שיש מישהו שיצליח לגעת בי כמו שאתה נגעת בי, רק
במובן הנפשי, אהבתי כל כך...

הגיע הזמן לעשות את זה ולהיפרד, הפרידה הרשמית הייתה לפני
שנתיים וארבעה חודשים על ידך, או יותר נכון על ידי מישהי שעד
אז לא הכרתי, ביוזמתך. אבל עכשיו, שנתיים וארבעה חודשים אחרי,
אני נפרדת ממך לחלוטין, אני לא אשקר ואגיד שאין לי רגש אליך
וגם לא אגיד שאם היית רוצה אותי לא הייתי רצה אליך. אבל החלטתי
לשים להכול סוף כי נמאס לי לחכות ולבכות ולבזבז אנרגיות
ורגשות.

זוכר איך הכול התחיל? איך ראיתי את האוואי שלך במירק ושאלתי
אותך לגבי זה, איך אמרת שזה שיר שאתה כתבת ושלחת לי את שאר
השירים שלך. זוכר איך הייתי קוראת לך "רגיש שלי" ואיך
ב-11/12/03 קראתי לך ''רגיש שלי'' ואתה שאלת "למה אני כל הזמן
שלך ואת אף פעם לא שלי?", איך כמו ילדים קטנים החלטנו שנהיה
חברים וזה היה כל כך פתטי, איך התאכזבתי כשלא היה שום דבר
באמת?

זוכר את אותה פעם שהיית אצל חבר שלך ואני באתי עם טל והתעצבנתי
נורא כשהלכנו כי ישבנו אחד ליד השנייה ואפילו לא נגעת בי? זוכר
איך היינו מדברים במירק ובאייסיקיו והיינו כל כך דביקים
וקיטשיים שאנשים אחרים ממש נגעלו מזה, ואיך באינטרנט היית כל
כך מקסים ופנים מול פנים היית כל כך יבש, איך סבלתי מזה נורא
והפלתי הכול עליך? זוכר איך נפגשנו ביום שישי הזה אחרי האזכרה
של סבתא שלי ובכיתי לך וחיבקת אותי כל כך חזק ואז שאלתי אותך
למה אתה כל כך אדיש אליי ולא הייתה לך תשובה, איך רציתי שיקרה
משהו בינינו באותו יום וכרגיל אף אחד מאיתנו לא יזם?

זוכר את הפעם ההיא שבאת אליי אחרי שלקח לי כל כך הרבה זמן
להוציא את ההורים שלי ואיך הכול היה עם נרות והכי רומנטי
בעולם, ואיך שראינו סרט כל כך משעמם וכל פעם שהתנשקו שם רציתי
שתנשק אותי, ואיך נשארנו מחובקים כל הזמן אחרי שהסרט נגמר עד
שההורים שלי באו ואז היית צריך ללכת ואז שאלת אותי את השאלה
הנוראית הזאת ואני בשיא טיפשותי עניתי לך ''לא''?

זוכר את יום ההולדת שלך, כמה בכיתי בו ואיך הייתי רעה אליך אחר
כך והכול בגלל איזה משהו ששמעתי מידיד שלי, משהו שככל הנראה לא
היה נכון?

והמסיבה הזאת, כשהכול נראה לי באותם רגעים כל כך חלומי, איך
שרקדנו ביחד ואז התנשקנו, איך בשיר קצבי אנחנו עומדים ומתנשקים
כל כך הרבה זמן, איך הייתי בטוחה שאנחנו בתוך בועה משלנו ורק
אנחנו באותו מקום לבד.

ואז אחרי שנפרדת ממני, איך כל העולם נראה לי כל כך נוראי, ואיך
היה לי נורא קשה לי לספר לך איך באותו יום נשכבתי על הכביש ורק
חיכיתי שמכונית תעבור עליי. איך כל החיים שלי התמוטטו באותו
רגע.

ואחרי זה כל הפעמים שהצהרתי בפניך שאני אוהבת אותך, איך באתי
ונפגשתי איתך בשביל להגיד לך שאתה צריך להיות שלי ורק שלי.
זוכר איך הייתי מציקה לך ומתעצבנת ובוכה בגלל איזה משהו שעשית?
וזוכר אותה? שאהבת אותה וכל הזמן ניסיתי לשכנע אותה שתהיו ביחד
אבל בלב כל כך רציתי שתהיה שלי?

"נאמר כבר הכול, ואין לי מה להוסיף לזה..." תמיד לשיר הזה
הייתה משמעות בשבילי, מבחינתי הכול נאמר ואתה היית צריך להיות
שלי, אבל אתה היית שלה. איך לקראת סוף שנה שעברה רבנו וכל כך
שנאתי אותך אבל אחר כך שבוע ימים לא הפסקתי לבכות.

עכשיו הפסקתי לבכות, נגמרו לי הדמעות עליך ובאמת כמה שתכאיב לי
אני לא מאמינה שאני אצליח לבכות עליך, בגללך. כואב לי, עדיין
כל כך כואב לי על בזבוז הזמן הנוראי הזה, על איך שאהבתי אותך
כל כך, על כל הדברים שעשיתי לך ועשית לי, אבל אני נכנעת. הייתי
בתוך מעגל שלא נגמר ועכשיו אני מרימה ידיים ופורשת ממנו, אני
מקווה כן להמשיך בחיים שלי וכן להנות ולחיות כמו שצריך גם
בלעדיך. כי הגיע הזמן אחרי שלוש שנים לוותר, הבנתי שאף פעם לא
תהיה שלי ואני מוותרת.

"הכול ידוע מראש אבל נשכח מהלב שלאהוב אותך זה לשלם בכאב..."
ושילמתי בהרבה מאוד כאב, אין ספק שלאהוב אותך היה אחד הדברים
הכואבים ביותר שעשיתי. אבל אחרי אין ספור ימים של כאב אני
משתחחרת ממך ומשחררת אותך ממני.

חוויתי בזכותך הכול, מאותו רגע ב-11/12/03 התבגרתי כל כך הרבה,
החיים שלי נהיו כל כך שונים, למדתי, חוויותי, טעיתי, נפלתי,
עשיתי קעקוע שלמרות שכולם חושבים שהוא סתמי - בשבילי הוא מסמל
את כל התקופה איתך ובעיקר בלעדיך, נפלתי כל כך הרבה, כאבתי את
כאבי ואת כאב אחרים. אני בן אדם כל כך אחר עכשיו ואפילו אתה
אמרת את זה אתמול. אז עכשיו זה הסוף, ביני לבין הדמות שלך ומה
שאתה מייצג בעיניי, יותר אני לא אכתוב לך, לא אדבר עליך, לא
אחשוב עליך 24 שעות ביממה. אני חייבת לשכוח ואני אשכח. אני
אשכח אותך ולא בגלל שאני רוצה ולא בגלל שיהיה לי קל אלא בגלל
שזה מה שאני חייבת לעשות כי אחרי שלוש שנים גם לי נמאס מזה.
אני אשכח אותך ולא את מה שאתה מהווה והווית עבורי. תזכור שאם
אתה צריך משהו אני תמיד תמיד תמיד פה ותמיד אני ארוץ אליך
ואהיה איתך כי היית כל העולם בשבילי, תזכור תמיד כמה אהבתי
אותך ומה היית בעיניי.

אהבתי כל כך.

הציטוט המודגש הראשון לקוח מתוך השיר 'נאמר כבר הכול', מאת
ארקדי דוכין.
הציטוט המודגש השני לקוח מתוך השיר 'אהוב יקר', מאת רונית
שחר.