ואני לא כתבתי עדיין את הסיפור
בו את חוזרת עם מעיל נוטף גשם
לא אומרת מילה
רק מטוסים נוחתים בחשכה
משם תרדי לבדך
ואני אחכה ליד המרפסת
כמו מצפה שהסיפור יכתוב
את סופו בלעדיי
ופעמוניי כנסייה מצלצלים כול שעה
אולי מיהרנו מדי, אולי לא היינו שם
ואת תגידי לי בעצב
שכל המורדים נושאים היום שלטי פרסום
ומוכרים את עצמם כמו בתסריט נשכר
גם אנחנו מוכרים את עצמנו, אני חושב
ואת באה אלי בלי זעם ובלי צער
עם צעיף שעוטף את צווארך
אולי את יודעת מה שאני לא יודע
עכשיו אני לא כותב שום דבר
רק מביט בשמיים החשוכים
סופר את הדקות ומצפה
יום אחד אולי תספרי לי
איפה המטוס נחת בחשכה
איפה אני הייתי אז
את אומרת
גם בסתיו אנחנו נעלם
אולי זה גורלנו, אולי זה מה שאנחנו בעצם
מה שבחרת, נשכח
ואני לא כתבתי עדיין את הסיפור
בו אני פותח לך את הדלת
ואת מניחה את המזוודה
לא אומרת מילה
ואני שומע את המטוס נוחת בחשכה
שם באור, רק אנחנו מתקפלים
בלי זעם ובלי צער
יש שורה חסרה בסיפור
לא כתבתי אותה עדיין
כשתחזרי, היא תעלם |
