דלת סגורה, חלונות מוגפים, חושה מאורגנת - אם אפשר לקורא להזזת
המזרון האמצעי לפינה ובעיטה רגישה אך מקצועית בלכלוך מיותר
שנערם מתחתיו כארגון חושה אז בכיף שיהיה לנו - כולם מסובים על
הרצפה, סידורים אחרונים של הכריות מאחוריך ואפשר להתחיל.
מהופנטים עד כדי דיבוק מבטי כולם לראש השבט, השייח', שלאט לאט
בעזרת תנועות רכותו מאומצות כאחד של ידיו, מבצע תנועות גלגול
שאמורות להסתיים בעוד כ-5 עד 7 דקות. הקיסוס, בשפה המקצועית,
נעשה בהמון זהירות ששום דבר לא ישפך או יעוף מהצלחת, ובעזרת
עיני הנץ של המסובים מסירים את הזרעים הלבנים, מוסיפים טבק
מפיצוציה מקומית ומערבבים עם האצבעות. לאט, זה שם המשחק. אני
חושב לעצמי האם אלו הרגעים שבהם נרקומנים כבדים מצליחים לשמור
על איפוק עד הסיגריה המיוחלת? (במקרה הזול..)
ממשיכים.. הנייר מוכן עם הפילטר בפנים ומתחיל שלב המילוי - כמו
באוכל ובסקס הכול צריך להיות במינון הנכון בשלב הנכון ובאהבה -
המון אהבה. קצת רוק על הקצה והשייח' מגלגל תוך כדי יריקה קלה
של עלים של עלים חצופים שכל עוונם היה שביקשו להצטרף למערכת
העיכול שלו. סיבוב קל בקצה וזהו, הכול מוכן.
"איפה המצת?" זאת השאלה הכי חשובה וקריטית שאפשר לשאול במצב
כזה, אך אל דאגה הוא נמצא - רגעי החרדה שכמעט הגיעו הסתיימו
והג'וינט מודלק בסילון של זיפו מתקדם.
השייח' מפמפם שוב ושוב עד שנתפס,לוקח את מספר השאחטות שנקבעו
בדיון מעמיק כמה שעות קודם ומאשר "זה טוב!". הג'וינט מחליף
ידיים ומגיע אליך...
אתה משותק כשהאוויר אחרי השאיפה האחרונה שלקחת מתערבב עם העשן,
שיכרון חושים זאת התוצאה. אתה מתהלך בין המחשבות שלהפתעתך עברו
תהליך בורגני ומבלי ששמת לב כל אחת קיבלה מסך פלזמה עם ווליום
ממש חזק ואיכותי. בסיבוב השני והכמעט אחרון אתה כבר מתחיל לדבר
בלי לעצור או לחשוב - כל מה שבא לראש סודות, תככים, מחמאות,
הגיגי פילוסופיה והכול פשוט מצחיק עד דמעות, חנק וכאב עצום
בלסת העליונה...
אתה מסטול.
השעות עוברות כמו שניות, אתה נרדם ומתעורר, מעורפל ושמח. גם אם
יגידו לך שהרי סעודיה הנוראים באים לדרוס אותך אתה תצחק ותחכה
להם כי פשוט אין לך כוח לחשוב על כלום (אבל האירוניה היא שאתה
באמת תאמין שהם מגיעים).
"זה טוב". בהחלט טוב מוסיפים המסובים, אל החופש מחייך אלינו
ומברך אותנו בסמים "הקלים" האלו, מנחתו לכבודנו. החופש התחיל,
הגבולות נפרצים - אנחנו נהנים.