טל בנדר / הליצן |
שאני לא מאמינה.
מתחת לחיוך שצבעו לו,
היה עצב שנכלא
ואני ראיתי אותו.
הוא היה הליצן
אך אני לא צחקתי.
מתחת לצבע הלבן
היה חיוורון שהכרתי
ושכחתי מהיכן.
אנשים מחאו לו כפיים
אל הכובע זרקו מטבעות
דמעות צחוק נקוו בעיניים
שלא יכלו לראות
את שראיתי אני.
את שראיתי אני,
לא אשכח לעולם.
קרן דקה של אושר
שלא היה לו מעולם.
לליצן של כולם.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|