הוא נתן לך ללכת,
הוא ויתר על הכל
הוא אמר שהגיע עת לשלכת
של עצים המובילים לדרך השאול.

עם שפתיים של מת נושם,
ודקת דומייה כואבת
בערוגה את שמך רושם
ובאישון לילה על תער סכין שוכבת.

מים ואש הוא קשר,
אך הם קשורים עכשיו בקשר איבה
בטוויית חלום מאושר
חץ חודר אל תוך ליבה.

אל תפריע למחשבות,
היא עייפה מפתיחת הקשרים
היא לא נפתרת מגלילת אכזבות
היא איבדה את עצמה, היא כמו אחרים.

היא יותר לא משתייכת,
הפכה ליחידת אויב
מאחורי חומת פלדה מהלכת,
דומעת על כל תותח שמתיימר בכאב.

הגיע זמן לוותר,
זה נגמר, היא כבר מודעת
הוא לא יהיה שם יותר,
כן, אני יודעת...