את המסכות שלי אני לוקחת בארגז ענק, איתי, כל בוקר באוטובוס,
לעבודה, למסעדה, לכל מקום. זה רק אני והמסכות שלי. יש לי מסכה
לכל צרה ומקרה. אני פשוט לא יכולה להיפרד מהן. נראה לי שאם
תאבד מסכה אחת מהאוסף יחרב עולמי ואני אשאר ערומה כביום
היוולדי מוקפת בחבורת אנשים, שמביטים בי במבט קר ונוקב, מפלחים
את גופי במבט. כאילו חוקרים אותי. אולי מוצאים אותי מוזרה או
שונה.

נראה לי שאם אני אלבש מסכה לא מתאימה אני אתפס על בגידה. לחיות
בפחד כל החיים זה לא הדבר הכי מהנה בחיים שלי אבל זו בהחלט דרך
מצוינת לעמוד על המשמר ללבי. אף אחד לא נכנס עמוק מדי - כך
הפגיעה היא רכה יותר. באיזשהו מקום הזיוף הוא מעין מותרות שלי
- דבר שאני יכולה להרשות אותו לעצמי ועדיין להרגיש אמיתית (עם
כל האירוניה שבדבר). זה ממש מוזר איך שאני מסתכלת על החיים
שלי. הכל עניין של מסכות. כשאני עם אימא שלי אני אחרת מאשר
שאני עם חברים שלי. אולי אני מתקרנפת? יכול להיות?
לא יכול להיות, אני לא בן אדם שהולך אחרי העדר. אני חזקה,
יציבה, יש לי דעות משל עצמי. זה שאני לא מדברת או חושפת אותם
בפני אחרים זה לא אומר כלום! מותר לי לשתוק כשאני רוצה ואף אחד
לא יאמר לי אחרת...

פשוט נמאס לי שמעבירים עליי ביקורת כל הזמן. אלוהים! למה הם לא
יכולים פשוט להתעלם, להמשיך בעיסוקים שלהם ולעבור הלאה. בלי
להסתכל עליי, בלי לנסות להוריד את המסכה שלי, בלי לנסות לחשוף
אותי? מה הבעיה להשאיר את הלא נודע, במקום החשוך שלו במקום
לחשוף אותו לעיני כל? אין בעיה! וזו כנראה הבעיה. אנשים פשוט
מרשים לעצמם יותר מדי. כן - זו הבעיה. אני בסדר גמור, הבעיה לא
אצלי - היא נמצאת אצלם. הם פשוט חושבים שמותר להם הכל בחיים.
שמותר להם להתערב בחיים של אנשים אחרים, זרים מוחלטים. כאילו
נקבע חוק כזה שאומר שכל אחד יכול לומר מה שבא לו מתי שהוא
רוצה. כלומר, יש חוק כזה אבל זה לא אומר כלום. אנשים צריכים
לדעת גבולות הגיוניים. גם לי יש גבולות, לכל אדם יש, אבל
החוכמה היא לעשות בגבולות האלה שימוש. אני למשל, לא אתיישב ליד
אישה זרה שאני לא מכירה בבית קפה ציבורי ואבהה בה. אני יודעת
שגם אתה לא, אבל אנשים כן עושים את זה? הם כן!!!

תפסיקו להעביר עליי ביקורת. לא! אני לא מציצנית! אני לא בוהה
בהם או "מרגלת" אחריהם כמו שאתה אומר. אני פשוט לא! אני רק
מחליפה מסכות, זה הכל. מה זאת אומרת? כשאני מחליפה מסכות אני
מסתכלת על הבן אדם כדי לדעת איזו מסכה תתאים. אני מנסה להבין
אותו כמה שיותר מהר מהפעולות ושפת הגוף שלו - זה הכל. אבל זה
לא אומר שאני מציצנית. זה פשוט לא!
באמת קצת הגזמת עם ההגדרה הזו! אני לא מציצנית! אני פשוט
מתקרנפת קצת, זה הכל. לא - זו לא מילה נרדפת ל"הולך אחרי
העדר". יש לי דעות משל עצמי. ולא - אני לא אומרת לך אותם עכשיו
כי אני לא ארד לרמה של ילדים בכיתה א' שצריכים להוכיח את הכל
לחברים שלהם. אני פשוט לא כזו! לא אכפת לי מה אתם חושבים!
אני אדון לעצמי, אחראית לגורלי שלי. והמסכות שלי רק עוזרות לי
לחבור לאנשים ולהבין מי הם ואולי גם לפתח איתם מערכת יחסים.
לא, אני רווקה עכשיו, ואין לי חבר או משהו כזה. זה לא בגלל
המסכות! זה פשוט בגלל שלא ראיתי מישהו שיתאים לרמה
האינטלקטואלית שלי, זה הכל!
ואולי מספיק! לא באתי לדבר על עצמי. באתי לדבר עליהם - עליהם
שמביטים בי ככה, כאילו אני מוזרה או משהו כזה. כאילו הם מבינים
ורואים אותי. כאילו... כאילו הם חשפו אותי. כאילו הם רק מחכים
שאני אודה בזה שאני פגיעה, שאין לי הגנות, שכולי חומות גבוהות
עשויות בטון, שיש לי חרדות נטישה ושאני בעצם סך הכל מתקרנפת
מטומטמת!!!

טוב, לא לקחתי אותך כדי שתראה לי כמה אתה צודק. זה פשוט לא
עובד ככה. ואם אתה לא מבין את זה, אז אחד מהמטופלים האחרים שלך
יבהיר לך את זה.
ואני לא בורחת! למה אתה מדבר לפני שאתה חושב??? אתה לא אמור
להיות חכם וקורא אנשים שיש להם בעיות. לא שלי יש בעיות עם
עצמי. יש לי בעיות עם הסביבה הזו שאני נמצאת בה. אולי אם אני
אעבור לכפר הכל יהיה יותר טוב. פחות אנשים, סטנדרט נמוך יותר,
אנשים חברותיים יותר. וזה לא קשור אליי או לאישיות שלי. וגם זה
קשור לעובדה שיש לי חומות. אני רק רוצה להיות הוגנת כלפי ולא
אכפת לי לעשות את זה, כל עוד הבחור שאיתי לא מרכיב מסכה. בטח
שזה מפריע לי! אני לא רוצה לראות מסכה אני רוצה לראות אותו! זו
ממש חוצפה להופיע לפגישה עם מסכה. בשביל מה הוא מטריח אותו ואת
עצמי אם הוא לא הולך להיות כן בקשר למי שהוא? וזה בכלל לא דומה
למקרה שלי! בבקשה, תנסה להיות כמו החפץ שאתה, ולשקול את המילים
המטומטמות שיוצאות לך מהפה, טוב?! פשוט, תפסיק לנסות להטיף
לי!!!