הדמעה, אותה דמעת שמחה שהייתה לי בלב כשהתחלנו להיות יחד...
אותה דמעת אושר שחיממה לי ולך את הלב, עכשיו הפכה לדמעת כאב
וכעס... היא נולדת בעין שלי ועוברת ללחי, אותה לחי שליטפת,
שהחזקת כשאמרת "אני אוהב אותך", וכל כך עשית לי צמרמורת... ואז
היא עוברת גם לשפתיים שלי, אותן שפתיים שכל כך מתגעגעות
לנשיקות שלך, שכל כך רוצות אותך, שמתגעגעות לטעם המתוק הזה...
לטעם של האהבה... האהבה הנפלאה שחוויתי איתך, שבחיים אני לא
אשכח. ואז היא גולשת לה יותר למטה ומגיעה ללב שלי, לב שחצוי
בלעדיך, לב שרוצה לשמוע שאתה לא יכול בלעדיו, שאתה לא שכחת
אותו... שאתה עדיין אוהב אותי...
וכל זה כי אני אוהבת אותך, מתוק שלי, אוהבת מאוד, ואתה יודע את
זה וכנראה שזה כבר לא הדדי, אבל רק רציתי שתדע שאני תמיד כאן
בשבילך ואם היו אומרים לי שאתה אוהב אותי ופשוט צריך זמן הייתי
מחכה לנצח... אני לא יכולה לתאר את מה שעובר לי עכשיו בלב
ובראש... כל הכאב הזה, הכאב הנוראי הזה שהולך אחריי לכל מקום,
וכל פעם שאני רואה זוג מתנשקים אני כל כך רוצה שזה יהיה
אנחנו... אם אני שומעת על זוגות שחוזרים אני כל כך מתפללת שגם
לנו יקרה דבר כזה... שנתמלא שוב באהבה כמו פעם!!!
אתה יודע? אני קוראת את המכתבים שכתבתי לך ואת אלו שכתבת לי
ואיפה שהרגשתי את הרגשת הביטחון הזאת שאמרתי לך, הביטחון שיש
תמיד מישהו שחושב עליי ואוהב אותי יותר מכל דבר אחר בעולם, אז
באותו מקום עכשיו יש לי כזאת צביטה, צביטה שקשה לי איתה לנשום,
לחייך, לדבר, צביטה שאיתה אני רק מסוגלת ללחוש בשקט... "אני
אוהבת אותו, כל כך אוהבת אותו, ואני רוצה אותו ולא רוצה ככה
לוותר!!!"
אבל אני לא יכולה לקנות אותך או להכריח אותך להיות איתי...
לאהוב אותי... אני גם לא רוצה, אני רוצה שזה יבוא ממך, שתגיד
לי פתאום "אדוה, אני אוהב אותך כל כך ואני לא יכול בלעדייך...
אני לא מפסיק לחשוב עלייך", אני כל כך מקווה ומתפללת לזה...
אבל אני יודעת שזה לא יקרה לעולם. שזה חלום שלי, שילווה אותי
לנצח...