נכתב אחרי התגברות על אהבה קשה...

הסתכלת אליה והיא כל כך חייכה
תסתכל עליה עכשיו, איך שהיא רק בוכה
מבטך העצוב עטף אותה בחום
והנה שוב מציץ מבטך בחלום

והרוח נושבת, מרקידה את שמלתה
והיא שוב מתארת איך ליטפת אותה
הרוך והעדינות והכל בא ממך
הגוף שלה מבקש עכשיו את המגע שלך

והשמש מאירה והיא חושבת עלייך
היא בעצב עמוק מחפשת את ידיך
הלב שלה הפך להיות שלך מזמן
ואתה יודע שהיא בכלל לא מבינה לאן?

אז, ביחד מתחת לשמיים הפכתם להיות עדים
לאהבה שתמשך להמון זמן, לנצח נצחים
גם החושים שלכם הם עדים
עדים שאתם אוהבים כמו שני מטורפים

והיא צועדת לה ברחוב ואותך מרגישה
ואתה מאחוריה, מחבק אותה
ואז היא מסתובבת כדי שתוכל גם לראות
ואתה נעלם,  ואלו רק אשליות

כי אתה עכשיו רחוק
ואיתך היא לא יכולה להיות
ויש שמץ של כעס, וגם שמץ של כאב
והיא לא מבינה למה הלב שלה אוהב

ואתה לא מבין, למה היא מתקשה?
הרי בשבילך, הנאיבי, זאת אהבה כל כך טובה
וריח שלך, הריח המוכר
מזכיר לה עוד רגע יפה אתך - שעבר

הנה השמש שוקעת, נושקת לים
והיא מרגישה את גופך, האהוב והחם
והיא שוב מתאכזבת, כי זאת רק אשליה

למה זה ככה אם האהבה שלך היא כל כך, כל כך, כל כך טובה?