25/05/05

עננים מתפזרים          וחושפים את השמש
שלא מחממת           באורה החיוור
עננים שחורים          של דאגה מאיימת
עננים שעוזבים         אל מישהו אחר


האדמה עוד ספוגה          בריח הגשם
הפרחים עוד קמולים         ממשקל הדמעות
וגבי עוד שפוף              בלאות מייאשת
דמעותיי לא שטפו           את הכאב העמוק


רוח קרירה                 מנשבת לפתע
מרעידה את העשב         שמשווע לחום
גם אני מתרעד            לא מחום כי מידע
שגם בכי עמוק            לא הביא לי מזור


עיניי נתייבשו             אך התחינה נשארה בן
תחינה עדינה            לשמש וחום
והפרחים שסביבי         גם הם עוד כמהים לך
שתלטפי עליהם         בגאווה ובתום.



שוב אקום ואלך,          עוד אעבור כברת דרך.
עוד אבקר בערים          ואנשק נערות.
אך חום גופם החושק       לא יפשירני,
ובליבי אנשק                רק את שפתייך הקרות.