בפינה חשוכה
לא רואים את השקט
לא שומעים את האור מגיע
לאט לאט מתגנב בסתר המדרגות
עולה למעלה כמו חתול מבוהל
רק דומם העציץ ושקטה המראה
ושנתך היפה מציצה בענווה
ויפית כל כך.
בימים רחוקים כשהיית פוסעת
מבטים היו חומקים כמו קרני אור
גנובות קטנות חשאיות
היו נותנים פרספקטיבה מקורית
למצב הזה כמו פנס
שמאיר בליבו פינה חשוכה
ושנתך היפה
ויופיך העדין הנצחי הבלתי-מושג
כמו ילדה קטנה שרה
בזכות נעורים מתפרצת אל מרחבי אחו מוריק
כך היית מתפרצת אל חלומותיי בלילות
אשליות מתוקות חלומות בלהות
במין קצב מטורף אינסופי של עצבות
ויתמות
ואבלות
שאין איש שהיה רוצה לחוות
אבל כך בכל זאת היינו נפגשים
לא במשחקי המחבואים שהיית מאלתרת
קחי את החיים כמשחק
אני למשל רק שחקן משני
אל תעמדי בפינות חשוכות
חבל
רק תאבדי