רואה אדם עצמו תמיד באמצע העולם
כיצד זה הוא עומד וסובבים אותו כולם
אני, עצמי ואנוכי הם כל שהוא יודע
:ובאשר הולך הוא, רק דבר אחד שומע
אמא שלי, סבתא שלי, האח, החבר, השכן שלי"
הספר שלי, המחשב שלי, המכונית שלי, הבית שלי
(הילדים שלי, הפחדים שלי, הבעיה שלי (האישה שלי
המחשבות שלי, השירים שלי "
והנה אתה הקורא שלי

רוצה אני לומר לך עניין אחד כאוב
עניין שכל תוכנו הוא: "אתה לא כל כך חשוב"
איני איש של בשורות רעות, ולא נביא של זעם
רק ענווה (ולא יותר) דוברת זו הפעם
לחשוב שאתה חשוב זהי מלכודת של טיפשות
אתה סך הכל גרגר קטן על חוף האנושות
המחשבות, הרגשות, הכאבים מהם נבהלת
הם לא יותר מקיא לעוס של כל מה שאכלת
שנים שמפטמים אותך, שוטפים לך את הלב
במה להסתפק ולמה כדאי להיות רעב
ואתה אוכל, אוכל, אוכל, בארוחה של אין-ברירה
ואתה עוד לתומך חושב שיש לך בחירה
רעב אתה לחברים, צמא לאהבה
מוקף תמיד בבדידותך, מלא בתאווה
זו ארוחה של מלכים, זו ארוחה שאין לה סוף
וזה לנצח, כמו סירה שלא רואה פיסה של חוף
אתה רוצה להיות בודד, אתה צריך להיות רצוי
זה המזון שלך, החומר שממנו אתה עשוי
המלחמה שלך ביצר זהי רק מנת ביניים
ופילוסופיות הן קינוח שאוכלים עם הידיים
ובמרכז עומדת לה, יודעת וצוחקת
עומדת אמא אשליה, ואת הזמן מוחקת
והאדם נלחם בכלום, והאדם נלחם בכל
והוא לא מפסיק לקום, והוא לא מפסיק ליפול

רציתי רק לומר לך עניין אחד כאוב
עניין שכל תוכנו הוא: "אתה לא כל כך חשוב"