[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







שון שוורץ
/
יומנה של שמנה

פיסת נייר מקומטת מתגלגלת על רצפת הכיתה,
עיניים כחולות עוקבות אחריה עד לעצירתה המלאה למרגלות השולחן
הסמוך.





"נו, תעופי לי מהדרך כבר, שמנה מפגרת, את לא רואה שאנשים מנסים
לעבור? תפסיקי לחסום את המעבר המזדיין עם התחת שלך."
"נו, יאללה! לא שמעת מה הוא אמר?!"

אני שונאת אותם, אני כל כך שונאת אותם, הלוואי שיתפוצץ כבר כל
המקום הארור הזה, הלוואי ואני אתפוצץ לאלף חתיכות קטנות שאף
אחד לא יוכל לראות.
אני כל כך שונאת אותם.

אנה רצה לשירותי הבנות, היא תבכה עכשיו בערך חצי שעה ותאחר
לשיעור פיזיקה.





"מצטערת שאיחרתי, אפשר להיכנס?"
"כן, אבל שלא יחזור על עצמו, אנה, זו כבר לא פעם ראשונה."
"כן..."





השעון מראה חצות.
אנה לא מצליחה להירדם אז היא פותחת את היומן שלה בדיוק איפה
שהפסיקה לכתוב בו אתמול, מהרהרת בארועי היום.

היא מתחילה לכתוב כמה מילים ומוחקת.
הכתיבה שלה תמיד יוצאת שמחה מדי יחסית למישהי שעוברת גיהנום חי
מהשנייה שהיא קמה בבוקר.





בבקשה, אלוהים, בבקשה שלא יראה את הנייר, בבקשה אלוהים.

אבל אלוהים היה כנראה עסוק מדי מכדי לעזור לילדה שמנה.
"אנה, תוכלי בבקשה להרים את הנייר שהפלת מהרצפה?"
עיניה הכחולות של אנה נעו מפיסת הנייר אל עיניו של המורה.
"אנה, לא שמעת מה שאמרתי? הרימי את הנייר בבקשה."





אנה זורקת מבט נוסף לשעון,
השעה כבר חצות וחצי והיא עדיין לא הצליחה לכתוב כלום, ומן הסתם
גם לא להרדם.

היא משליכה את היומן מהמיטה ודוחפת את לחייה המלאות אל תוך
הכרית.
היא נשבעה לעצמה ממש הבוקר שהיא לא תתן להם לגרום לה לבכות,
שהיא לא תשבר.

אנה נשברת.





העיניים הכחולות שלה עדיין נעוצות בעיניו התוהות של המורה,
היא מבינה שאין לה איך לברוח הפעם.

קול צורם ממלא את חלל הכיתה כשאנה דוחפת את עצמה מהשולחן
והכיסא הנגרר שורט את הרצפה.
הילדה הכי שמנה בכיתה תאלץ לקום עכשיו אל מול 43 זוגות עיניים
בוחנות ואכזריות ולהרים חתיכת נייר אל הפח.

הכיתה כולה דוממת מסביבה וכולם מחכים לה.
"נו כבר, יא שמנה!" מסנן אחד הילדים בין שיניו.

43 זוגות עיניים פרט לזוג אחד, העיניים שלי.

קיבינימט, המורה, קיבינימט פיזיקה וקיבינימט השמוקים המתחנחנים
האלה - הקדמתי את אנה וקמתי להרים את הנייר.





בבוקר אמא שאלה את אנה למה הכרית שלה רטובה,
אנה השיבה שנורא חם בלילות בזמן האחרון והיא מזיעה המון.

לזיעה ודמעות יש את אותו הטעם.





בדרכי חזרה למקומי מן הפח, הייתי נדמה לי שהצלחתי לקלוט "תודה"
שבירה מעיניה הכחולות והיפות כל כך, אבל אולי רק נדמה לי.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
לדעתי כל העניין
הזה עם רון ארד
זה מתיחה של
יגאל שילון!
איך שהוא חוזר
נפתחת הדלת רון
יורד עם פרצוף
רציני ומזוקן,
מזיל דימעה,
ויגאל קופץ מתא
הטייס מחופש
לאלי יצפאן.




פקד צדי צרפתי,
בסיבה האמיתית
לכישלון
המודיעין.


תרומה לבמה




בבמה מאז 2/1/06 15:22
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
שון שוורץ

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה