[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







שי מצפה
/
לעולם לא עוד

"וילוקו את המים"
גדעון יצא מביתו כשהוא נזהר ללכת בשבילים המסומנים. הוא חי
במושבה היהודית בחלל שהוגלתה מכדור הארץ על ידי האיסלאם
הרצחני. כל הזמן נחטפו אנשים ונעלמו על ידי חייזרים. באותו יום
הוא ראה אדם חסון שהציג את עצמו כמלאך מלך הסופרים. הוא אמר
לו: נשלחתי בידי מלך הסופרים כדי להציל את עמי, לך בכוחך זה
והושעתי אותם. גדעון הוציא לו החוצה מרק ובשר. המלאך שפך את
המרק על הסלע ואת הבשר שרף על האש. אחר כך הוא נעלם. גדעון
הבין שזה היה מלאך אלוהים. הוא אסף אנשים מהמושבה ואמר להם
ללכת אחריו. אבל נתן להם מבחן. הם היו צריכים לשתות מים. מי
שכרע הלך לצד. ומי שליקק את המים הלך איתו. הם קרבו למחנה כשהם
מרעישים בתופים ומצילתיים עד שהחייזרים הרגו איש את את רעהו.
חלקם ברח בספינות חלל ונשבע לנקום. גדעון ואנשיו הקימו עיר
בירה וקראו לה ירושלים ובה בנו את בית המקדש בו גדעון התפלל
חמש פעמים ביום. יום אחד פרצה מגפה נוראה והרבה חללים נפלו.
גדעון לבש שק ואפר ונכנס לבית המקדש. לפתע הוא ראה את המלאך.
הוא אמר לו: יש נערה בשם רותי בן ארי והיא ענייה מרודה. הינשא
לה וכלכל אותה ואפסיק את המגפה. הוא עשה זאת ומלך הסופרים אכן
עצר את המגפה. החייזרים תקפו עם שחר, ספינת החלל החשיכה את
השמש. הם ירו טילי לייזר. גדעון וחבורתו התחבאו במערות.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
It's FireProof






מילים אחרונות


תרומה לבמה




בבמה מאז 30/12/05 14:09
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
שי מצפה

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה