למרות שאני יודעת שאין לך אליי יותר אהבה,
ושליבך מצא אצל אחרת נחמה.
אני מסרבת להמשיך הלאה ולהתגבר,
הלב ממשיך לכאוב וגורם לי להתייסר.
אני בתוכי יודעת שזה נגמר,
אבל אני עדיין מתכחשת לכך שהכל נשאר בעבר.
יש בי געגוע לכל אותם רגעים קסומים,
לנשיקה, לליטוף ולמילה שנלחשה ממך,
ולניצוץ בעיניך שקירב אותי יותר אליך.
אני האמנתי שהאהבה תנצח הכל,
האמנתי כשאמרת שלעזוב אותי אתה פשוט לא יכול.
אך היו אלה מילים חסרי משמעות,
כל מבט שלך הראה בעצם על ריקנות.
דרך העיניים השתקף ליבך,
לב של אדם שאוהב אך לא את האישה שבזרועותיך.
לב חם אך לא בגללי, אני לא הייתי בליבך, אתה היית בשלי.
חלפו להן מס' שבועות,
וכעת אני מבינה שלא נותר לי למה לחכות.
עם כל הצער והכאב אני מסיימת כאן.
כי אתה שכחת אותי כבר מזמן.
לא אשכח אותך, הלב תמיד זוכר.
אל תדאג אני עוד אתגבר.
ביום מן הימים תבין שוויתרת על אהבת אמת.
אך זה יהיה מאוחר ולא תישאר בי אהבה לך לתת.
כי ברגע זה הרפיתי ממך, ולעולם לא אהיה עוד שלך. |