בכל שנייה שעוברת, האהבה רק גוברת
אני חיה ונושמת, אבל בפנים מתה ונשימתי נעצרת.
כשאתה רחוק - כואב לי ואני מתגעגעת.
כשאתה קרוב - אתה מכאיב לי בלי לדעת.
חמש דקות בלעדייך וכל כך קר
והנה חזרת וליבי נעצר.
מביטה בך ומחסירה פעימה
אתה מביט בי והלב שוב דופק בחוזקה.
רוצה לגעת, ללטף את ראשך
ללחוש: "אני אוהבת אותך!"
רוצה שתהיה שלי
כמו שאני תמיד אהיה שלך.
והנה פתאם באמצע האשליה
אתה מתקרב ונותן לי נשיקה
וליבי בוער על אש חזקה.
ואז נפקחות עיניי
לאור העמום שבחדרי
מסתכלת סביבי וחושבת על חלומי
חושבת עליך, חושבת המון
על איך שבתחילת החלום מציאות
ובסוף דמיון.
תמיד ידעתי שזה בלתי אפשרי
שאתה תוכל לאהוב אותי.
ובכל זאת מנסה,
מנסה לעצום שוב את עיניי
להמשיך לחלום את חלום חיי.
אך עיניי נפקחות ודמעותיי שוב יורדות
דמעות של כאב, דמעות חמות.
דמעות שרק אתה גורם לי לבכות. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.