ושוב אני חולץ,
קרטון חוצץ,
סימניה מוצץ.
מתפרת היזע אינה יודעת גבול
וקופות העיר ממריאות אל על.
חוזר ומוכר ואומר וקובר
את עצמי מתחת להררי מותחנים,
של הרלן קובן
ודן בראון
ג'ון גרישם
והבוס שלי
והבוס של הבוס שלי
והבוס שלו
והקרטל
הקונגולמארט
וולמארט
ואמרתי לך,
מרת כסף,
שבסוף כולנו כורי פחם זעירים
בגלל שלא נולדנו להורים עשירים.
והסוציאליזם
("מה איתו באמת?"
את שואלת בטרוניה)
הוא ישן שנת ישרים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.