1. חוץ. רחוב ראשי בתל-אביב. שקיעה.

הרחוב דחוס במכוניות ואנשים על המדרכות. ביניהם רץ דורון, בן
29, לבוש חליפת התעמלות ועל גבו תרמיל קטן. הוא מתמרן בין
האנשים, פניו מכווצות מהמאמץ. צלצול פלאפון עוצר אותו ליד עמוד
חשמל, מתנשף הוא מוציא פלאפון מהתרמיל.

דורון:
(צועק)
הלו?!

דורון מטה גבו קדימה, סותם אוזנו עם אצבע אחת, מנסה להבין את
קולה של ליאורה, חלש ומקוטע.

דורון:
מה?!

ליאורה: (קול בלבד)
קנית עיתון?

דורון:
לא!

ליאורה:
איפה אתה עכשיו?

דורון מתיישר, מניח כף יד על מצחו ומביט לצדדים.

דורון:
אחרי הקניון.

ליאורה:
תעצור ותקנה, טוב?

דורון:
אין לי איפה!

הוא לוקח אוויר ומנפח לחייו, לרגע נתקף סחרחורת ותופס בעמוד
החשמל.

ליאורה:
דורון, שמעת?!

דורון:
(מתאמץ)
לא! חכי שניה... טוב? שניה...

דורון מהדק את הפלאפון לחולצתו ומשתעל, משיב את הפלאפון
לאוזנו.

דורון:
תקשיבי שניה... (בולע רוקו) אני לא שומע אותך!

ליאורה:
מה יש לך? אתה בסדר?

הוא מהנהן בראשו ומקמט אפו, כאילו סונוור בבת אחת.

דורון:
נראה, אני אנסה למצוא חנות, בסדר?

ליאורה:
אתה לא חייב.

דורון:
טוב.

2. חוץ. רחוב צדדי ושקט. לילה.

דורון חוצה את הכביש בהליכה מהירה, בידו עיתון מגולגל, לוחץ
באצבעותיו על בטנו התחתונה, מנגב את פניו בשרוול החולצה. הוא
נכנס לבניין דירות.

3. פנים. מטבח בדירת מגורים של דורון וליאורה. לילה.

ברקע נשמעת מוסיקת מיתרים של צ'ייקובסקי. ליד התנור, על הרצפה,
כורעת ליאורה, בת 25, לבושה כותונת לבנה ומעליה חלוק תואם,
לרגליה קפקפים ישנים. היא רזה וקטנה, פניה לבנים ושיערה אסוף
לאחור בגומייה. דורון נכנס ורואה אותה, נרתע לאחור בבהלה. היא
מתרוממת ובידה מחבת, ומניחה אותה על השולחן.

ליאורה:
(בעייפות)
ה-יי.

היא ניגשת אליו, גוררת את קפקפיה, נושקת על לחיו ומעקמת פיה.

ליאורה:
אתה מסריח, תלך להתרחץ.

דורון:
מה את עושה?

ליאורה:
ביצה.

דורון:
תעזבי את זה, אני אעשה לך.

ליאורה מפנה גבה אליו ומתיישבת ליד השולחן. הוא הולך ומתיישב
לצידה באנחה כבדה, מטיל ראשו לאחור ומותח רגליו קדימה. היא
מחייכת אליו ומסדרת בעדינות את שיערו. בשתיקה נשמעות הנשימות
החורקות שלו, ליאורה מרימה כף ידה אל מול פניה ובוחנת אותה,
תוחבת ציפורן בין שיניה וכוססת אותה, עיניה שטות בחלל החדר עד
שנעצרות על נקודה בתקרה.

ליאורה:
העיקר שאימא שלי אמרה שהיא תביא עוזרת.

דורון עוקב אחרי מבטה, הם מביטים על קורי עכביש מעל המקרר.

דורון:
(מפהק)
ט-וב.

ליאורה:
(נוגעת בזרועו)
תלך להתרחץ.

דורון מהנהן בראשו, מנדנד גופו קדימה-אחורה, נשאר לשבת. ליאורה
מחייכת.

ליאורה:
אתה לא יכול.
(משעינה ראשה על מרפקיה)
תשתמש בכיסא שלי.

הוא פולט קול שדומה לצחוק קצר, מעקם אפו ומביט בה. היא משפילה
ראשה. דורון מרצין, הם מקשיבים למוסיקה.

ליאורה:
שמת סדין חדש לספה?

דורון:
היום בבוקר.

ליאורה נושכת שפתיה ומקמטת מצחה כעומדת לומר משהו.

דורון:
למה, זה לא מריח טוב?

ליאורה:
(מטלטלת ראשה לצדדים)
לא.
(משתהה לרגע)
אבל אמרנו שתחזור לישון במיטה.

דורון קופא, עוצם עיניו, ופולט אוויר דרך האף שלו.

ליאורה:
דורון... (הוא מביט בה) תפסיק עם זה.

דורון:
עם מה?

ליאורה:
עם הפרצופים האלה.

דורון:
איזה פרצופים?

ליאורה מעבירה קצוות שיער מאחורי אוזנה, דוחפת כסאה לאחור
ונעמדת. היא מתנודדת לרגע ומשיבה לעצמה את שיווי המשקל.

דורון:
כמה זמן לא התרחצת? למה שלא תעשי את זה?

ליאורה ניגשת בצעדים איטיים למקרר, פותחת אותו ונשענת על הדלת,
רוכנת פנימה, עוברת על המדפים.


ליאורה:
צריך לשים שם את הכיסא ואין לי כוח.

דורון מביט בברכיו, נשען על השולחן ומתחיל לקום, מוותר על כך
ומתיישב.

ליאורה:
פעם קודמת שהתרחצתי, זה לקח לי שעה רק לפתוח ולסגור את הכיסא
הזה.

דורון:
(בוהה קדימה)
טוב.

ליאורה:
(רוטנת)
אני נורא רעבה!

דורון:
אז תחזרי למיטה ואני אכין לך משהו.

ליאורה:
אבל רציתי לעשות לעצמי ביצה.

דורון:
אז אני אעשה.

היא סוגרת את דלת המקרר, נתמכת בשיש בחזרה אל השולחן, בוחנת את
דורון.

ליאורה:
מה קרה לך?

דורון:
(משפשף פניו, מגמגם)
לא יודע... לא יודע... אני לא יכול לרוץ יותר
משני רחובות רצוף בלי... בלי לעצור באמצע.

ליאורה:
למה אתה לא לוקח את האוטו?
(נעצרת מאחורי הכיסא ונשענת עליו)
זה לא שאני יכולה לנהוג.

הוא מעסה את כתפו בידו ומטה ראשו הצידה.

דורון:
למה לא?

ליאורה:
למה אתה לא?!

דורון:
(מרים קולו)
ככה! כי אני רוצה לחזור לכושר, כי זה לוקח זמן,
אחרי חודש שלם שלא עשיתי כלום!

דורון מתרומם באיטיות וצולע מחוץ לחדר.

4. פנים. סלון. לילה.

הסלון מאורך וצר, על הספה הישנה מונחים, מקופלים, מצעים נקיים.
דורון נעמד מול הספה ומביט קפוא במצעים, מניח ידיו על מותניו.
ליאורה נעמדת מאחוריו, מעבירה מבטה ממנו אל המצעים.
דורון:
אני אלך להתרחץ.

דורון הולך לדלת האמבטיה ופותח אותה, נעצר. ליאורה נשארת
לעמוד, מביטה בספה, מעבירה משקל מרגל לרגל.

דורון:
תכנסי למיטה ואני אכין לך משהו לאכול, בסדר?
(היא שותקת, מרים קולו) טוב?!

ליאורה מהנהנת בראשה, והוא מדליק את האור באמבטיה ונכנס.

5. פנים. חדר אמבטיה. לילה.

דורון מביט למטה על תחתית האמבטיה, שמכוסה אבק שחור. הוא פותח
את הברז ועובר עליה עם המים.

6. פנים. סלון. לילה.

ליאורה יושבת על הספה, שקועה לאחור, בוהה במסך הטלוויזיה המרצד
על פניה. היא מעבירה תחנות בשלט הרחוק במהירות.

7. פנים. חדר אמבטיה. לילה.

דורון עומד מתחת לזרם מים, עיניו עצומות, מעביר ידיו שוב ושוב
בשיערו.

8. פנים. אוטובוס עירוני. יום.

האוטובוס גדוש בנוסעים מבוהלים, הם סובבים את ליאורה, שרועה
מעולפת על רצפת האוטובוס, מכנסיה מלאים בדם.

9. פנים. חדר אמבטיה. לילה.

דורון מתנער ומשפשף את פניו בכוח במים, מביט בקיר ונשען עליו
בשתי ידיו.

10. פנים. סלון. לילה.

ליאורה צופה בתוכנית טבע תיעודית. דורון יוצא מהאמבטיה יחף,
לבוש במכנסיים קצרים וחולצת טריקו, נעמד ליד משענת הספה.

דורון:
מה זה?

ליאורה לא עונה. הוא נשאר לעמוד לכמה רגעים והולך לחדר השינה.
ליאורה ממששת את הבטן שלה, מעבירה עליה את אצבעה כנוגעת בפס
דמיוני. מרחוק נשמעות דלתות ארון נפתחות ונסגרות בחריקה,
ושיעול קולני מוגזם. ליאורה מעבירה תחנה, על המסך דוגמניות
לבושות בגדי ים צועדות על מסלול. דורון מתיישב לצידה, היא
מושכת רגליה מתחת לכותונת ומתכווצת על מקומה.

ליאורה:
טוב שאני כבר לא יכולה ללכת עם ביקיני.
דורון מביט בה המום, היא מתעלמת ממנו.

ליאורה:
'סתכל, הן נראות כמו אחרי שואה!
(הוא מנענע ראשו מצד לצד)
גם אני נראיתי ככה?

הוא לא מגיב. היא מפנה ראשה אליו והוא אינו מביט בה, היא מביטה
ברגליה.

ליאורה:
יש עוד מים חמים?

דורון:
(ננער)
כן. את רוצה שאני אעזור לך?

ליאורה:
רק תפתח לי את הכיסא המזוין הזה.

11. פנים. חדר אמבטיה. לילה.

האמבטיה מצוחצחת, על החלון תלויה מגבת מקופלת. דורון רוכן על
ברכיו, פותח כיסא מפלסטיק. ליאורה עומדת מעליו ומעבירה עיניה
על פני החדר, מקרבת כף ידה לשיערו אך לא נוגעת בו.  הוא מניח
את הכיסא באמבטיה, מוציא מגבת גדולה מהארון ומניח על קצה
הכיור. הם מביטים זה בזו והוא מרים זרועותיו ומכה ברגליו,
מחייך במבוכה.

דורון:
טוב.

היא פורמת את הגומייה משיערה ודורון מכחכח בגרונו ויוצא. היא
מתיישבת על דופן האמבטיה ופותחת את הברז, פושטת את החלוק מעל
הכותונת שלה.

12. פנים. חדר אמבטיה. לילה. מספר דקות מאוחר מכן.

ליאורה יושבת כפופה על הכיסא באמבטיה, מעבירה מים מעל ראשה.
דפיקה חזקה בדלת, היא ממשיכה להתיז על פניה מים.

דורון: (מעבר לדלת)
ליאורה!

ליאורה:
(בעיניים עצומות)
מה?

דורון:
איפה הגפרורים?!

ליאורה:
לא יודעת! תחפש איפה שהסכו"ם!

13. פנים. מטבח. לילה.

דורון מחפש במגירות בעצבנות, פותח דלתות של ארונות ומזיז
צנצנות ושקיות. הוא נעצר ורואה קופסת גפרורים מונחת ליד התנור,
מהדק שפתיו ומטיח בזעם את המחבת על הכיריים.

14. פנים. חדר אמבטיה. לילה.

ליאורה רכונה מעל חור הניקוז, סוחטת את שיערה בעדינות. היא
עוטפת שיערה במגבת ונעמדת מול הכיור, דמותה נשקפת בראי והיא
נמנעת מלהביט בה.

15. פנים מטבח. לילה.

השולחן ערוך לשניים, שתי צלחות עם חביתה וגבינה צהובה. דורון
רכון מעל המקרר ומוציא בקבוק מיץ, הוא מבחין בה ומניח את
הבקבוק על השולחן.

ליאורה:
אתה לא רצית להביא לי את זה למיטה?

הוא מתבלבל לרגע, נעצר בדרך לשולחן.

ליאורה:
לא חשוב.
(מתיישבת)

16. פנים. מטבח. לילה. זמן קצר מאוחר יותר.

ליאורה ודורון יושבים ואוכלים. הוא מביט בה כשהיא אוכלת, ומסיט
עיניו כשהיא מרימה פניה אליו.

דורון:
(בפה מלא)
את רוצה שאני אעיר אותך מחר?

ליאורה:
למה?

דורון:
נו זו בדיוק השאלה. אני קם מחר בשש.

ליאורה:
אז?

דורון:
למה שתקומי יחד איתי?

ליאורה:
בשביל מה אתה קם כל כך מוקדם?

הוא שותה מהכוס בלגימות גדולות ומוזג לעצמו עוד מיץ.

דורון:
אני מלמד כבר בשמונה.

ליאורה:
אז לא תעשה מחר ג'וגינג ותיקח את האוטו.

דורון:
לא, אולי פשוט אני אישן על הספה.

ליאורה:
מה ותהפוך את זה למשהו קבוע?
דורון:
(נשען קדימה על מרפקיו)
לא.

ליאורה:
אז בבקשה ממך... בסדר?

דורון:
בסדר. אבל אל תאשימי אותי אם...

ליאורה:
(בכעס)
טוב!

הוא נשען לאחור ומנגב את פיו במגבת נייר. הוא שומע צליל של
טפטוף ומביט על הרצפה, רואה את המים שנוטפים משיערה.

17. פנים. חדר שינה. לילה.

ליאורה מסדרת את המיטה, פורסת עוד שמיכה, תופחת בכרים, מיישרת
את קצוות הסדין. היא מתיישבת בצד השמאלי, נשענת על הקיר ומקפלת
ברכיה אל בטנה, מחכה. היא מביטה החוצה, דרך הפתח, אל המטבח.

P.O.V.  של ליאורה:
דורון צועד הלוך ושוב במטבח, מוריד את הכלים מהשולחן ומנגב
אותו במטלית.

היא רוכנת קדימה, פותחת פיה לומר משהו ומתחרטת.

18. פנים. מטבח. לילה.

דורון שוטף כלים ומניח במייבש. הוא נעמד ליד השיש, מהסס לרגע
ומנגב אותו במטלית, דוחף את הכיסאות מתחת לשולחן ונעמד, מנגב
ידיו בחולצה.

19. פנים. סלון. לילה.

החדר חשוך ומואר על ידי המסך הכחול המרצד של הטלוויזיה. דורון
יושב על הספה ומביט במסך, עיניו כמעט ונעצמות.

20. פנים. חדר שינה. לילה.

ליאורה ישנה מכווצת על צידה, רגליה וידיה בולטות החוצה
מהמזרון. דורון מתיישב בצד השני, מעביר יד בשיערו ולוקח נשימה
עמוקה. הוא משחיל רגליו מתחת לשמיכה ונשכב על גבו, מושך את
השמיכה עד לחזהו, מביט למעלה. לפתע ננער, יורד במהירות מהמיטה
וממהר החוצה, נתקל במשהו ברעש. הוא חוזר עם שעון מעורר ומניח
אותו לצדו על השידה, וחוזר לשכב בלי להתכסות. הוא שוכב ללא
לנוע, ועוצם עיניו.

ליאורה:
(ברכות)
מה השעה?

דורון:
אחת עשרה.

היא מתהפכת על צידה השני, מסמיכה פניה אל פניו, שממשיכים להביט
למעלה. ידה מונחת על ראשו ומלטפת אותו, והוא מפנה פניו אליה.
דורון:
את תתעוררי מהשעון בבוקר.

ליאורה:
אז אני אקום אתך.

דורון:
בשביל מה?

ליאורה:
לשתות קפה.

אצבעותיה חופרות בשיערו, עיניה נוצצות בחושך.

דורון:
מתי תדברי עם העבודה שלך?

ליאורה:
אם אני אדבר איתם.

דורון:
מה את חושבת?

ליאורה:
אולי אני לא אחזור לשם.

ידה השניה נוגעת במצחו ובאפו.

דורון:
מה זאת אומרת?

ליאורה:
כי... זה לא יהיה אותו דבר. ירחמו עלי שם, יסתכלו עלי כמו...
ואני לא רוצה.

הוא מסתובב על צידו ופונה אליה, מניח שתי כפות ידיו מתחת
לראשו.

דורון:
אבל אמרת לי שכולם שם נחמדים...  איך הם יסתכלו עלייך?

ליאורה:
הם נורא רכלנים.

דורון:
מה זה אכפת לך?

ליאורה:
ככה. אכפת לי. מספיק ריכלו עלי כשהתחתנו, אז עכשיו בכלל...

הוא שולח ידו ומחליק על שיערה.

דורון:
בכלל מה?

ליאורה:
ה... לא, לא נראה לי.
דורון:
מה לא נראה לך?
(שתיקה לרגע)
מה? תגידי את זה.

ליאורה מתבוננת בו בפה פעור, זוקפת גבותיה.

דורון:
בכלל... מה? על מה הם ירכלו?

ליאורה:
על מה... על מה... אתה יודע על מה!

דורון:
תגידי את זה!
(היא לא עונה)
ההפלה!

משתררת דממה ביניהם. הוא מניח כף ידו על צווארה והיא מזיזה
אותו הצידה. הוא צוחק בעצבנות, מרצין ועוזב אותה. היא מביטה
למעלה ומניחה שתי ידיה על בטנה.

דורון:
אז גם אל תיסעי יותר באוטובוס.

ליאורה:
מה?!

דורון:
כי הנהג יסתכל עלייך מוזר.

ליאורה:
(בעצבנות)
טוב בסדר!

דורון:
(צוחק)
לא, באמת! את לכלכת לו הכל עם דם!

היא ניתקת ממנו בבת אחת והוא תופס אותה בשתי ידיו ומנסה למשוך
אותה אליו.

דורון:
שניה... שניה...

הם לא זזים. באיטיות הוא מקרב עצמו אליה, טומן אפו בתוך שיערה.
ידו מרפה ממנה והיא מתגלגלת חזרה אליו, דוחפת פניה אל תוך
בטנו. הוא כורך עצמו סביבה ונעצר. היא מהססת לרגע, מושכת עצמה
כלפי מעלה ונושקת לסנטר שלו. שניהם קפואים, מתנשמים.

דורון:
(בבהלה)
מ...מה?

היא מותחת צווארה ומנשקת את שפתיו בעדינות. הם מתנשקים
בזהירות, ידיהם מגששות זה את זו. לפתע הוא מתכווץ, נתקף בכאב
חד ברגלו, והוא מרפה ממנה ותופס ברגל. היא מתקדמת לעברו ושוב
מנשקת אותו, הוא מניד ראש מצד לצד אך היא מחזקת את אחיזתה. הוא
עוזב את רגלו, נוטל את פניה בשתי כפות ידיו והם מתנשקים ברכות,
ובאיטיות הוא נשכב עליה. מסדר את שיערה שנפל על עיניה. היא
שולחת ידיה מתחת לשמיכה והוא מתאבן בבת אחת. שניהם מביטים זה
בזו, הוא מתנשם בכבדות, מבוהל.

ליאורה:
מה קרה?!

דורון:
אני מכאיב לך?

היא מקיפה אותו בזרועותיה ומנענעת ראשה לשלילה.

ליאורה:
(קולה מקוטע)
בכלל לא...

הוא מהנהן בראשו, היא מרימה ראשה ומנשקת אותו. הוא משתהה לרגע,
ומרפה את כל גופו עליה והיא לרגע מחסירה נשימה, פוערת פיה, עד
ששוב היא נרגעת, ועוצמת עיניה.