אולי היום, אני אראה אותך שוב, את פנייך היפות שמחייכות אליי.
אולי היום, בחושך החדר, עם הרעש הרועם והעשן המסתובב, אראה
ניצוץ בתוך עינך.
כבר דמיינתי, כבר פחדתי, חשבתי שלא נתראה לעולם;
אבל אולי היום, אולי בערב, אולי בלילה, אולי.
אולי היום, נצליח לדבר, להחליף יותר משתי מילים, להכיר באמת,
ולא רק בפנטזיה, לא רק במבטים, ובבדיחה קטנה מדי פעם.
אולי כל הרעיון שלך היה פנטזיה.
אולי כולך הגעת מהדימיון.
אולי אלו סתם מחשבות סרק ואולי לא. נדע בערב.