עברו כמה ימים, ואת לא אומרת כלום. רציתי ללמוד עלייך עוד,
לקרוא על העבר, לשמוע על ההווה, לדמיין את העתיד.

ביום ההוא אני הייתי עסוק, אני הייתי חולה, והייתי טרוד, אבל
משכת את עיניי. משכת את עיניי עם חיוך יפה, ועם שאלות, שתמיד
חשבתי שהכי מתאימות, אבל אף פעם לא שאלו אותי.

עמדתי ללכת, אבל נשארתי עוד דקה, בשביל השתיה האחרונה, בשביל
להגיד מזל טוב.
לא הצלחתי לחשוב, לא הצלחתי לברוח מהכאב, לא הצלחתי לא להרגיש,
ולא הצלחתי להתרכז.

שאלת אותי לשמי, ועניתי לך. ביום רגיל הייתי שואל אותך לשמך,
אבל בקושי את השם שלי הצלחתי להוציא. מיהרתי הביתה, מיהרתי
לישון. מיהרתי לברוח מהכאב.