בתוך ההמולה והרעש, מצאתי פינת רוגע
בין בר רטוב לבין צפיפות נצחית
ראיתי אותה, יותר נכון את עיניה

פתאום משום מקום הרגשתי חשמל באוויר
לא יכולתי שלא להסתכל כמו ילד שרעב לעוד
עיניה היו גדולות כמו הירח
צבען היו כאבן טורקיז גדולה ומסותתת היטב

היא עמדה וחייכה, לא הורדתי מבט אפילו לשנייה
רציתי לגעת בה, לחוש אותה ולדעת את מחשבותיה
לא ידעתי מה לומר, פחדתי לאבד אותה

שאלתי לשמה, היא אמרה
ניסיתי להחזיקה, היא דחתה
וכמו שבאתי בסערה של עוד יום גשום
כך נעלמה לה, עוד תשוקה.