אבק של כוכבים
בדיוק חמישה מעלי,
מפילים גרגירים קטנים.
עוד אחד שממש רחוק מכאן.
הגרגירים שלו נופלים כל כך רחוק.
אני מתחילה ללכת,
לחפש אותם.
מבריקים
בוהקים
מנצנצים להם בחושך,
כיוון ששום דבר לא יכול להפריע להם.
ואני ממשיכה ללכת
וזה רחוק מאוד מאוד.
רחוק מדי,
כיוון שכבר מתחיל לכאוב ברגליים.
עכשיו אני יחפה,
וממשיכה ללכת.
אני רואה את הבוהק.
אני רואה את היופי העצום הזה,
שמרחוק
אני שומעת את הקולות של כולם,
של אלו שאחרי,
שלפני,
שמחפשים,
בדיוק כמוני
את הדבר היחיד שאי אפשר באמת
שאי אפשר באמת להגיע אליו. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.