אני תוהה,
כשאת מביטה במראה, מה את רואה?
האם את רואה בת 25 זקנה קמוטה ושבעה?
האם את רואה צעירה, מחוזרת ויפה?
ואתם, כשאתם מביטים בי, מה אתם רואים?
האם אתם רואים את פניי, נפוחות מפרוזק?
את עיניי המזוגגות?
את ייאושי הגובר מהעולם?
או שאתם בוחרים להתעלם ורואים את עיני השקד,
החיוך המושלם, גומות החן והחזה המלא?
ואת, אחותי, כשאת מביטה בי,
האם את רואה בי מקרה אבוד שאת חייבת לקחת תחת חסותך?
או שמא את יודעת שלא תוכלי לחיות, לא עם עובדת מותי, אלא עם
העובדה שכל הבולשיט הפסיכולוגי שאת מאכילה אותי בכפית, השקם
וערב, לא עזר ולא גבר על רצוני העז למות?
ואני, כשאני מביטה בתוכי, מה אני רואה?
ורידים משתרגים עדינים עדינים, אמממ... הם יחתכו מהר עם סכין
חדה.
לב גדול, קיבה בריאה, כבד... שיצטמקו עד אפר עם ליטר ויסקי
ומאה כדורי פרוזק...
שפתיים חושניות, שיניים לבנות לבנות, אמממ... הדם שיפרוץ מפי
לאחר היריה יתאים נהדר לתמונה הפרודקסלית של סיום חיי...
ואני, כשאני מביטה במראה, מה אני רואה?
צעירה? זקנה? מטופחת? מוזנחת?
כמה נהדר שנפטרתי מהרגל מגונה זה,
כעת נותר לי להפטר מעצמי...