יום אחד נכנסה אשה להוצאת ספרים והניחה מעטפה חומה על שולחנה
של הפקידה הראשונה שפגשה. על המעטפה היה כתוב בגדול: 27,000
עותקים. בקטן יותר היה כתוב השם של האשה, נשאירו חסוי, ומספר
טלפונה.
היא שאלה את הפקידה מה עושים עם כתבי-יד שהגיעו במו-יד, הפקידה
אמרה לה שאם היא כבר פה, שתעלה לאורי ותתפוס אותו על חם. האשה,
שאולי תיקרא כאן "היוצרת",
שיערה שאורי הוא העורך, ועלתה אליו בשמחה.
אורי חייך כשנכנסה אשה נעימה ובלתי מזוהה, עד שאמרה לו שיש לה
כתב-יד מצויין ושהיא תשמח אם יעיין בו. אורי חשב: עוד אחת
מאלה. אך כיוון שאורי אינו מעוניין להחשב כדוחה יוצרים חדשים,
הוא אמר לה: תשאירי את זה פה בתיבה, אקרא ואחזיר לך תשובה.
אבל היא לא הלכה, היא התיישבה.

תראה אורי, היא אמרה. משך שנים נודדים כתבי-ידי בין הוצאות
הספרים במדינה. אינני מבינה מדוע לא יוצאים כתביי לאור, האם זו
קליקה סגורה. אורי לא ענה כי לא נתבקשה תשובה. האשה המשיכה:
כתבתי כבר 3 סיפורים נהדרים לילדים. כתבתי כמה קבצים של
סיפורים קצרים למבוגרים. כתבתי שלד של רומן, כתבתי שירים,
כתבתי דברים טובים, ורק אם הייתי כותבת קצת בעתונים, הייתם
אומרים שאני מפורסמת ומתייחסים אלי אחרת. אבל בכלל לא בא לי
לכתוב בעתונים, היום הרי כל אחד יכול, זאת מזמן לא בעיה. בטח
לא עבורי, עם מקצועי המיוחד. ואני יכולה גם בקלות להצמיח לי
קרוב-משפחה ידוען, אבל מה העניין?! היא נשמעה מדוייקת וישירה.

אורי הינהן מבלי להתכוון.

סליחה אורי, המשיכה היוצרת, לא תכננתי לשאת פה דברים, לא חשבתי
שבכלל יתאפשר לי לראות מישהו מבכירי ההוצאה. נהגתי תמיד לשלוח
בדואר, וזו הפעם הראשונה שהחלטתי להגיע בעצמי ולהניח את
תוצרתי, אך לא  שיערתי שאעבור את סף המזכירה. אבל עכשיו, כשאתה
מול עיניי, ואזניך בתדריי, תרשה לי לתהות מיהם השרירותיים
הקובעים שדברים מסויימים יראו אור ואחרים יגורו במחשכים. ומדוע
רק קשרים עוזרים. ומשום-מה אינכם מעוניינים לפרוץ דרכים גם
למוחות חדשים, כמה כבר אפשר לרוץ תמיד עם אותם סוסים ותיקים.
אינכם גמישים. אתם לא באמת פתוחים. הרי הציבור מבין יותר מכם,
ומצביע בעיניים. הקוראים כבר הוכיחו שהם יודעים לקבל דברים
משונים, בערוצים שונים, אז לכו קדימה, תנו הזדמנות, אל תכניסו
לסל שלכם רק שיקולים מסחריים!
עכשיו כבר גבהו אצלה כמה צלילים.

אורי לא יתן לאיש בעולם לזעום עליו, חלילה אבל לא חס, זה רק
מפני שהוא רוצה להצטייר כעורך מיושב ומנומס. לכן קרא לשושי
שתשחק את השותף הרע. שושי התיישבה, ומיד אמרה שלהפיק ספר עולה
המון, ולא תמיד ההוצאות מכוסות.
אחרכך אמרה שאם היוצרת אינה מספיק ידועה, צריך להשקיע הרבה
בפרסום וביחצנות, גם לפני וגם אחרי שהספר במדפים, כדי להמריץ
את הקונים. וזה כמובן כרוך במשאבים. מרובים.
ועוד אמרה שושי שמספרות בארץ לא חיים, לא הסופרים ולא
המוציאים.
ושיש המון בעיות לוגיסטיות שמהוות טירחה גדולה.
ושגם כשהספר מעולה, קורה שאינו נמכר, אם במקרה המצברוח הלאומי
יורד, או אם האבטלה גואה. ושלא יכול להיות שיבוא לכאן מישהו
ויחליט בעצמו שהוא מוכשר, לנו יש נסיון ע-צו-ם, תאמיני לי, ורק
אנחנו יודעים לצפות נכונה את התוצאה. שושי דיברה ודיברה.

בליבה של היוצרת התגבשה החלטה שאותה, היום, לא יעשו באצבע.
ושלא ממש אכפת לה אם בדרכה לראות אור יזכרוה גם כעיקשת גדולה,
וכמי שישבה על שלה בחדר ההנהלה. ושזה לא סופהעולם להשתמש
במרפקים פעם אחת בחיים, ושהרבה יותר גרוע זה לתת לסיפורים שלה
להרקיב במגירה.
ומה עם כל האנשים שהיו עשויים להנות מסיפוריי מאוד-מאוד, לא
כואב לך הלב עליהם, שאלה. ומה אם אתם מפסידים מכרה-זהב של
הזדמנויות, הרי הספר הזה, כשיצא סופסוף לאור, בכל העולם ירוצו
לתרגם אותו לשפות רבות, אפילו ליפנית, והוא יטבע כמה
מטבעות-לשון ייחודיים, ויצוטט בעתונים, ויהפוך לנושא שיחה של
המון אנשים, והוא מתאים גם לנוער וגם למבוגרים, וחלק מהסיפורים
יעברו עיבודים חזותיים - לדרמת טלויזיה, או לסרט, וזה רק יתרום
לגל התעניינות חוזר, אפילו אחרי הגלים הראשונים של המכירות.
האם טחו עיניכם מראות?
וואללה, צצו לה כבר דמעות.

שושי הסתכלה על אורי, שהסתכל עליה, בנסיון נואש לשדר לה לעצור
איכשהו את ההגיון המתנחשל פתאום בחדרו. שושי הרימה ידיים
ויצאה.
תראי, יוצרת, אמר אורי, להפתעתו בשלווה גדולה. אני מבטיח לך
לקרוא את כתב-ידך בתשומת לב יתרה, בהרבה יותר השתדלות, ומתוך
כוונה כנה לשפוט אותו בעיניים של איכות ופחות במונחי כמות. איך
אני? התנחמד.
אורי, אמרה היוצרת, אני באמת מרגישה שאם תוציא את הספר הזה,
הוא יכה גלים. הוא ימכר בעשרים ושבעה אלף עותקים!
והיא יצאה בתודה ובחיוכים.

אורי נשם לרווחה, והתפתה מיד לקרוא את היצירה, ורווה נחת, ולא
הפסיק עד האות האחרונה, וגילה שאפילו לא נדרשים שינויים,
והסגנון אכן מיוחד, והסיפורים נפלאים, ויש על-מה לדבר גם...
במונחים כמותיים.
אורי מבין רק מהדורות. בשקט ארבע-חמש, לא פחות.