New Stage - Go To Main Page

מ. חגית
/
קולות מן העבר

..."זה מרגיש כמו מחנק גדול שאינו עומד להסתיים בקרוב. אני לא
נושמת, אני לא מסוגלת לנשום, לא רוצה לנשום. כאילו הועמדתי
למטרה. לבי הועמד במרכז ומיליוני חצים נורו אליו, כנראה היה זה
"יום מזלו", משום שכל החצים, כולם פגעו בו.

הלב הקטן שלי נחתך, נשרט, הושלך לכאן ולכאן באכזריות כה גדולה,
כולו מדמם ואש בוערת סביבו. מתפשטת, משתלטת, על כל חלק קטן
וגדול שבו. והוא מצידו, נותר לו רק לזעוק, והוא צורח, מתחנן,
די לסבל! אך אף אחד לא שומע את זעקתו. כולם מתבוננים מהצד כמו
רואים מחזה הרגילים הם לראות מדי יום ביומו.
הוא מבין כי אין לו מוצא אחר, ונזכר שוב בכל הכאב, כמה קשה לו
להתאחות, ממש עונש מאלוהים.

קולות באוזניו עולים, שוב שומעות את כל ההתנצלויות על הפגיעות
החוזרות ונשנות.
על כל דיבורי ההבל וההבטחות שלא שוות, שנעשו רק בשביל לשחק,
ליהנות.
והוא נשבע להתנקם, נשבע להכאיב, כשם שהוא כאב וכואב בזה הרגע.
והאש שורפת, מכלה כל זכר של כאב ממנו.
הוא משתעל, נחנק, עיניו מבכי נפוחות, רואות במטושטש את העולם
האכזר הסובב אותנו. רואות את האדם שגרם לו כל כך הרבה סבל,
ושוב, הוא נשבע לנקום...
לזכר כל הנגיעות הללו שכרגע מרעידות אותו בין גחלי ולהבות
האש.
לזכר אותם החיוכים שבלילות לא נמחקו מזיכרוני והדירו שינה
מעיני.
על היותו הוא עצמו, על זה שגרם לו כל כך הרבה סבל, כל כך הרבה
כאב.

אך הוא ישחק בו כשם שהוא היה למשחק. הוא לא יתחמק מעונש, אין
לו מוצא, ממש כשם שאני מתנדנדת לי בין איבוד השפיות לחשק
לחיות.
ולבי עדיין עולה לו בלהבות, מתכלה, וכואב לי! אני נשבעת שאני
מרגישה כל חלק בגופי בוער בקרבי. בוער מרוב כעס. מעצבים.
מכאב... בוער מכמות הטיפשות שהיתה בי, מכמות האהבה הקטנה
שעדיין שמרתי אלייך, אך לכל אהבה, גדולה ככל שתהיה, מסתיימת
הסבלנות וכוח הסבל. ואני מסתלקת, נשבעת שלא אחזור אלייך שוב.

היו רגעים בהם חשבתי שאתה שווה כל מחשבה, כל שניה, כל כאב
כלשהו, כל פחד ממשהו. אבל אתה יודע מה? אני אחדש לך משהו, אתה
לא שווה, את כל מה שעברתי בגללך, אתה לא שווה כלום! אין אדם
שרשאי להכאיב למישהו ככה! אף אחד לא צריך לסבול. ואתה לקחת
לעצמך את הסמכות הזו לידיים שלך. הרשית לעצמך לשחק אותה
אלוהים. תדע, שהעולם לא סובב סביבך, תפסיק לאהוב רק את עצמך.
תסתכל מסביב, ישנה אנושות שלימה! תפקח את העיניים, תרגיש,
תאהב, תתענג על הדברים הקטנים. אני יודעת שלבטח דברים אלו הם
אינם ניתנים להשגה בשבילך. חייב להיות לך לב מאבן בכדי לחיות
לאחר הדברים שאמרת לי, הדברים שעשית לי.
איך טענת? "מצטער שאני נשמע כזה בוטה" - מצטערת לאמר לך, אבל
כל מילה שיצאה לך מהפה, התעופפה לה באויר, אין לה שום משמעות!


ואתה ילד קטן, בורח מכל אחריות. תמצא את מקומך בעולם, למד לכבד
את כולם. ואז אולי, רק אולי, אני ממש לא מבטיחה...
מישהו יכבד גם אותך..."

זאת שנפלה בגללך,
אבל למדה לקום וללכת.

למדה את משמעות האהבה,
סוף סוף אני משוחררת.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 27/12/05 19:27
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מ. חגית

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה