נופלת למיטה והמצח בוער
יש לי תחושה במה מדובר
עוד יום של תסכול עליי עובר
עוד קמט בפנים של אדם מבוגר
רוצה להגיד שזו לא אשמתי
פותחת את פי אך מיד מתעצלת
ולאחר שואלת ברגע אמיתי
בפני מי, בעצם, אני מתנצלת
פתאום העולם מתחלק לשניים
אתם ואנחנו בצדדים נפרדים
אך כמו שאי אפשר לעצור מים
אתם ואנחנו תמיד מתאחדים
"תאהבי את עצמך, תביני שזו את"
זה חוזר וקודח בראש כל הזמן
אך במוחי מתפרק הוא לסתם משפט
שאין בו תוכן, הגיון, רצון או עניין |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.