שוב אבדתי את ההכרה, שוב הקאתי, שוב השתנתי על עצמי, ועל
כולם.
אני לא זוכרת בדיוק מה ואיפה אני רק יודעת שאני מלוכלכת,
מדממת, קר לי. אני לבד.
פנייך מצולמות. במקום אחר. מצולמת.
עבר כבר. די נדיר לבנאדם שדופק את הראש כל יום, שדופק את עצמו,
שמחכה לדפיקה. נדיר.
פייפ. קראק. קוק. אל אס די. בקבוק ג'ין. אצטון. כלום.
אולי.
זוכרת לפני. שעזבת. שעזבתי.
עטפת. פעורה לשמוע מה אני מרגישה.
אני זוכרת. לפני. שעוד היו לי עינים.
אני לא זוכרת. לפני. הייתי דפוקה מידי בשביל, לעשות.
את הרגשת, הרגשת את מה שאני מרגישה ואני ידעתי שאת מרגישה.
ולא הרגשת כלום. אולי.
לא הרגשתי.
אני זוכרת. לפני שעזבת. שעזבתי. שאלת אם אני יכולה לתאר את
האבן שלי.
את האבן שלי.
איבדתי אותך. אבדת לי. אבדתי לך.
אבדתי לי.
ניסינו להיות באנאליים. רצינו להיות מאושרים. זוכרת. לפני.
דפקתי הכל.
חיוכים בלתי פוסקים.
עכשיו יש לי תשובות, ועכשיו גם כואב לי. הבטחתי שאני אפסיק.
הפסקתי. לא יודעת עם מה.
עכשיו אני לבד. רואה את הכל. ולא רואה דבר. רוצה לספר לך.
ברחת.
נשכתי את עצמי חזק והשפה התחתונה שלי מדממת. אין לי עיניים
להסתכל בהן, ואני גם לא יודעת מה זה קצת.
השיר שלנו שאהבת.
אני לבד. אני לא יודעת מה זה לבד. ואיך זה לבד. אבל אני
מלוכלכת, מדממת, קר לי.
אני לבד.
הדם מטפטף, ומתערב עם הדמעות הזולגות. אני אוהבת את זה. אני
חושבת שזה יפה ואם היה לי דף הייתי מציירת עליו. מציירת לך
ציור. עם הקדשה. למרות שאני לא טובה עם נוזלים.
אני לא טובה עם כלום.
מחייכת. חושבת עלייך.
קשה לי לקום. ואני לא מצליחה לשקוע. אני כותבת קצת בראש.
קוראת. וכותבת. אני אוהבת אותך.
האמת או המילה הבאה.
אני מקווה שאני אזכור. סביון שהתפזר ברוח. ברוח שלו. קצת פחות
יפה. קצת פחות טובה. שהתפזר. ותו לו. מקווה לזכור. אני זוכרת.
אני אוהבת אותך.
אני אוהבת אותך.
והלב שלי, מליון רסיסים.
תחייכי. חיוך בלתי פוסק. תהיי יפה. תהיי טובה. את ותו לו.
ואני אוהבת אותך.
מי את.