נתחיל טיפה יותר מוקדם, ובכן כרגיל יד אחת מונחת על העכבר
והשניה על המקלדת, ושוב אני מוצא את עצמי קורא עוד אחד מהסיפור
הנפלאים שאני כל כך נהנה מהם בבמה, ונתקלתי בשרשרת הסיפורים של
טל מור, אתגר קרת, וחברים. אך העניין הוא שרק בזמן האחרון
התחלתי לקרוא ממש, ולרוב הפתעתי גיליתי שאני דיי אוהב לקרוא
ספרים ולא פחות אני גם תולעת ספרים לא קטנה, נורא נהניתי, וכל
הסיפורים שקראתי בבמה רק גרמו לי עוד ועוד לרצות ולכתוב, יצא
לי להיתקל באחד מסיפוריו של טל מור באותו לילה "יום המזל שלי"
סיפור דיי מגניב, יש בו מהטוב ויש בו מהמגניב, אני נורא אהבתי
את הקטע שבו הוא מצליח להביס את הבחור המזוקן שהיה מאחורי
שולחן קטן ועליו היו שלושת הקלפים שאני דיי בטוח שכולכם
מכירים, אס מפסיד, מלכה מנצחת, כל כך התרגשתי בקטע הזה שהוא
מצליח בכזאת קלות לנצח את הרמאי הזה, נכון שבסיפור עצמו הוא
היה סתם בן אדם דיי מסכן, אבל תאמינו לי כל האנשים האלו
שעומדים עם הקלפים רמאים! ואני חשתי את זה על בשרי.
אתם מבינים אחרי הסיפור הזה מצאתי את עצמי נוסע לטיילת בתל
אביב עם שני חברים שלי, התהלכנו לנו שמה עליזים ומשוחחים על הא
ועל דה, ואז ראיתי אותו, בחור דיי צעיר יושב לו מאחורי מגש
שנראה דיי זול, ועל המגש שלושה קלפים, אס לב שחור, אס תלתן,
ונסיך, אני נעמדתי לידו והתבוננתי, וכל פעם הוא שאל אותי "איזה
קלף?" אני לא יכולתי לענות כי לא היה לי האומץ לנסות, חברים
שלי כל הזמן לחשו לי באוזן "אתה רוצה לנסות?" או "הנה זה שם,
זה שם" הכל היה כל כך מפתה, ואז הבחור הצעיר ההוא שאל אותי "נו
איזה קלף? בלי כסף!" אמרתי לו השמאלי, ואז הוא הושיט את ידו
שאוחזת בשטר של חמישים ואומר לי "קח הרווחת אתה רואה?" כשקצות
אצבעותיי נגעו בקצה השטר אמר לי "אהה לא שמת כסף, אתה רואה?
יכולת לנצח" ולקח בחזרה את ידו כאשר עדיין אוחזת בשטר. ואז
באמת הייתי חייב לעשות משהו, זרקתי לחברים שלי "יאללה ננסה,
מקסימום נשרוף חמישים" הוא עשה את כל הזזות והייתי דיי בטוח
שהפעם זה באמת בשמאלי, גם חברים שלי הסכימו איתי, מישהי זרקה
שטר של חמישים על האמצעי ופישלה כאשר האס לב שחור התהפך, הבחור
הצעיר מיד אמר "קדימה מי עושה הימור על כל הקופה?" חברים שלי
הפצירו בי שים על השמאלי אתה יודע שזה שם, ואז לא יכולתי יותר
ושמתי שטר של חמישים מהארנק על הקלף השמאלי, הוא אמר לי "קח.."
ואז אמר לי אהה לא שמת מאה, זה הימור של חמישים על כל הקופה,
יש לך מאה?" הכל קרה ממש בשניות, אני כבר ממש רעדתי מרוב
התרגשות, הוצאתי את השטר של המאה מחזיר את החמישים לארנק שלא
יקח לי אותו הגנב הזה, וברגע ששמתי את המאה הפך את האס תלתן,
באותו רגע הרגשתי שכל העולם נחרב, אפילו עכשיו כשאני כותב את
הסיפור הזה, אני מרגיש את ההרגשה המחורבנת הזאתי, אמרתי לעצמי
"זה לא יכול להיות, טל מור עשה את זה, יש פה איזה טריק, גם אני
יכול!" ושוב ניסיתי על חמישים הפעם, חבר שלי זרק לי שהוא בטוח
שזה על האמצעי, ושוב התנוסס לו המבט של האס כאילו מוציא אלי
לשון ואני ויתרתי, אבל משום מה לא לקחתי את הרגליים שלי וללכת
משם, משום מה הייתי חייב לעמוד ולקלוט את הטריק, אבל גם
כשניחשתי נכון כשהבחור זורק לי "אתה רואה? יכולת להרוויח" לא
יכולתי להמר כי נשארו לי רק עשרים בארנק, שוב אנחנו מסתכלים
עליו עושה את שלו, ואז חבר שלי מוציא שטר של מאה להימור כפול,
הוא היה בטוח, נתן לי את המאה ושמתי אותו... ואיך לעזאזל במקום
נסיך מקולל מופיע אס?? ניסיתי לשמור על קור רוח במיוחד כאשר
חבר שלי הפסיד עוד חמישים! נשארנו עוד כמה שניות לחצתי לבחור
את היד, רציתי להראות שבכל זאת לא מפריע לי, אבל הפריע לי שהוא
לקח מאתנו 300 שקל בגלל שהוא רמאי, אבל אין להאשים אותו, אנחנו
בחרנו לשחק... אבל למה לא יצא לי לזכות לפחות פעם אחת כמו שטל
מור הצליח? כשהלכנו המשכנו להסתובב עוד קצת, ואחרי בערך שעה
וחצי חזרנו הביתה, הלכתי לישון.
בערב שלמחרת הייתי אמור לנסוע שוב פעם לתל אביב בשביל ללכת
להופעה של להקה בתחילת דרכה, שאני מאוד אוהב, "מופע החיים של
גוטל בוטל" ככה זה נקרא. ההופעה הייתה מדהימה פיצוץ, אבל קצרה
מדי כמו כל דבר שנהנים ממנו לא? החלטתי שאני רוצה לעשות עוד
משהו, ומצאתי את עצמי יושב בפאב בטיילת שלא רחוק מאותה נקודה
שבה הרוויחו ממני ומחבר שלי 300 שקל, הייתי דיי עצבני כשנזכרתי
בזה, ואז הכרזתי שאני רוצה לחזור, חזרנו הביתה וכשהגעתי הביתה
אמנם פחות שיכור, אבל זעם אדיר שכב לי על החזה והרגשתי אותו
בגרון חונק ורוצה להרוג, פתחתי את דלת החדר שלי בעוצמה וכעס,
וכאילו שלא היה מספיק כל זה הדלת נדפקה לי בראש - לא נעים.
כמעט והתעלפתי והחלטתי שאני הולך לישון ובבוקר אני אולי ארגיש
יותר טוב, מה זה אולי, בטוח!! קרסתי על המיטה בבום מהדהד, ולא
הצלחתי להירדם משום מה, משהו דגדג באוזניי שחזר ושב, שמעתי מן
צפצופים כאלה של משהו שבאותו רגע חשבתי שזה המחשב, הייתי שיכור
אז לא היה לי כח לקום ולכבות את המחשב. הרעש לא הפסיק והייתי
חייב לעשות משהו, קמתי במכה כזאתי לוחץ על כפתור ה-POWER של
המחשב ופתאום המחשב נדלק במקום להיות כבוי עכשיו, לא הבנתי מה
קורה פה, והלכתי להשתין. כשחזרתי המחשב כבר עלה ואני שלא הייתי
כל כך עייף כבר אמרתי לעצמי "נו טוב אם כבר הוא דלוק אז נתחבר
לאינטרנט נראה מי מחובר" התחברתי וברגע שהתחברתי שמעתי את אותם
צפצופים רק הרבה יותר חזקים ממקודם, כאילו המודם מוציא אותם
בנוסף לצפצופים שברקע. כל זה היה מוזר לאללה, אבל בכל זאת לא
דאגתי הרבה ופתחתי את הדפדפן בכדי להיכנס לבמה לראות אם הגיבו
לי קצת על היצירות, ברגע שהדפדפן נפתח, נפתח מולי מסך גדול
שעליו היה כתוב באותיות מגניבות "Zigi" לא הבנתי מה זה, חשבתי
שזה עוד פרסומת, אז ניסיתי לסגור ללא הצלחה, ממש התעצבנתי
ניסיתי בכל הדרכים לסגור את החלון הזה, או לפחות לעבור לחלון
אחר, ולא עזר. חצי מעוצבן חצי מסוקרן כבר אמרתי שיהיה ולחצתי
על הזיגי ומיד נפתחו לי מלאן פקודות כאלו, היה נראה כמו תוכנת
מחשב שכזאת ויכולתי לקרוא את זה, אבל הרוב לא היה ברור, שוב
פעם ניסיתי לסגור ושום דבר לא השתנה, ראיתי פתאום שבאמצע כל
בלאגן הרשומות כתוב "Time Travel" סימנתי את זה כי זה לא היה
כזה ברור באפור על שחור, ופה התעוררה סקרנותי, הסתכלתי על
השעון לרגע, השעה הייתה כבר שבע וחמישים בבוקר, נכון היה מאוד
מאוחר או מאוד מוקדם, אפשר להסתכל על זה איך שרוצים, חזרתי אל
המשפט המסומן וחיפשתי עוד כל מיני משפטים ברורים, ראיתי שם עוד
משהו ":Enter Traveler's Name" אמרתי יאללה שיהיה, כתבתי את
השם הראשון שעלה לי לראש, ידיי הדפיסו טל מור, ומיד אחר כך
הופיע משהו לא ברור, התחלתי לדפוק על המקלדת מייאוש, ובטעות
יצא לי למחוק שם כמה דברים שדיי נראו חשובים, "אופס" אמרתי
לעצמי, אבל לא הגיוני שאני אמחק משהו מהאינטרנט, ניסיתי לחפש
את מה שנמחק למרות שלא היו הרבה סיכויים שאני אוכל למצוא את כל
הבלאגן הזה שנמחק, ומצאתי שוב פעם את המשפט ההוא ":Enter The
Traveler's Name" הפעם, עלה לי לראש שם שעלה לי בעקבות השם
הקודם והוא היה "אתגר קרת" כתבתי את שמו ולחצתי אנטר, ורק יצא
שעשיתי עוד יותר בלאגן, לפני שאני אגרום למישהו להצטער מאוד על
כל מה שעשיתי באמת חשבתי לעצמי כדאי שאני אכבה את המחשב.
חזרתי למיטה מנסה להתעלם מרעש הצפצופים וסגרתי את העניים
ונרדמתי, ישנתי קצת לפחות עד הצהריים, כשהתעוררתי זינקתי
מהמיטה בגלל שרעש הצפצופים היה חזק מתמיד, הלכתי אל המחשב
וניתקתי אותו לגמרי מהשקע. ברגע שניתקתי אותו רעש הצפצופים
שהגיע מהמודם (כפי שהסקתי לעצמי) לא הפסיק, ניסיתי להקשיב קצת,
ולקח לי כמה שניות לעכל את העובדה - שבפינת החדר עומד לו גבר
מזדקן כבן 45 עם שיער שחור אך מאפיר, לבוש בבגדים עתידניים
ומדבר אל מכשיר קטן בידו, לא יכולתי לראות אותו בברור, זה היה
נראה כאילו הייתה הולוגרמה שעוד רגע עומדת להעלם, באותו רגע
הייתי קצת בהלם, אבל חזרתי לעצמי מהר מאוד וניסיתי להתקרב
ולהאזין, תחילה פחדתי שיראה אותי ויעלם, אבל לאחר מספר שניות
הבנתי שהוא כלל לא רואה אותי, ורעשי הצפצופים האלה ששמעתי
בעודי מנסה להירדם הגיעו מאותו מכשיר קטן שניסה הגבר לדבר
איתו, הוא כל הזמן צעק משהו כמו "זידי" או "זיגי" לא כל כך היה
ברור לי, אבל מה שכן הוא היה שם עם עוד מישהו, לא ראיתי את
האדם השני אבל יכולתי לשמוע, הם דיברו באנגלית משהו, על זה
שהוא מחפש מישהו בשם סם, ועוד מישהו שרוצה לחזור לגוף שלו, כל
זה היה נשמע לי מטורף, רציתי לקרוא למישהו בבית שיבוא לראות,
אבל דווקא היום מכל הימים לא היה אף אחד, ופחדתי לצאת מהחדר כי
לא רציתי להפסיד את המראה המדהים הזה. לאחר כמה דקות של
דיבורים באנגלית, שלא היה כל כך ברור להבין על מה בדיוק מדברים
שם, פתאום נעלמו כאילו מעולם לא היו שם, הייתי בהלם.. רעש
הצפצופים פסק, חשבתי לעצמי שלא כדאי שאני אספר את שראיתי
למישהו, כי גם ככה לא יאמינו לי, או יחשבו שאני ממציא או משהו,
החלטתי לשכוח מכל מה שראיתי כאילו לא היה.
יצאתי החוצה, לקחתי את האוטו ונסעתי לחבר, בדרך נזכרתי שוב
ברמאי הקלפים פניי זעפו מעט אבל מצב הרוח השתפר כאשר אני וחבר
שלי הלכנו לשחק קצת סנוקר והיה נחמד.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.