הוא התקשר אליי ,
זיו קולה מגלה לי
תכלית השיחה
בין אם עניין ספציפי
ובין אם אהבה טלפונית

אז היום הייתה שיחה עניינית  
ואני הייתי עניינית וסיפקתי תשובות ענייניות
אמרתי לו והוא הקשיב ושמח על הדייקנות
של התשומת לב שלי,
ואז אמר לי שהוא חייב ללכת
הבנק והסידורים והכל
ושנדבר מתישהו
ואני אמרתי יפה שלום,
אפילו שהוא לא שאל לרגע לשלומי,
וכל מה שהיה הוא האינטרס שלו
שזקף ראש מכוער מעל העולם ואמר והצביע,
אני רוצה את זה, קיבל את זה.
ונעלם מבלי לשלוח יד או איזה מגע קל של תודה או משהו.
ולא אהבתי את זה, אני יודעת שהוא אוהב אותי,
שהוא מעריך אותי, אבל הטלפונים הקצרים האלו
קשים לי, כמו יתדות יתדות הננעצים בלבי,
בזנ"טים אכולי חלודה ואינטרס ננעצים בי שוב ושוב,
עד הטלפון ההוא שיגיע ותהיה בו תשומת לב טובה אליי,
אז יחולצו הבזנ"טים אחד אחד לתהום האכפתיות החום והתשוקה,
ישרפו בהם ויתאיידו לאוויר השכחה,
ורק החריצים המגלידים יישארו לי בגוף.
הגוף סולח לאט יותר ממה שנפש מאוהבת יודעת,
צלקות קטנות יזכירו לי זמן אינטרס.
עד שלא תהיה התייחסות נקודתית
של משחה אנטיביוטית ובקשת סליחה
ספציפית פר גלד,
תישאר הצלקת והסימן.  
אני אמנם לא גוף , אין בי צלקות ממנו.
אבל מבפנים זה מה שמרגיש לי בנפש.
היום כשהנחתי את השפופרת
אחרי הטלפון הקצר והענייני הזה,
בשנייה בה הנחתי את השפופרת
ונשמעה הנקישה הקלה של הנחת השפופרת,
באה הדמעה הראשונה וההרגשה החדה של הבזנ"ט
שעה שהוא חודר אותי, העלבון על האדישות
לעצם היותי אדם
ולא רק העוזרת שלו לענייני חיים
כן נו. מזכיר לי משהו



http://stage.co.il/Stories/5614 יצירה שמזכירה