מסתובבת בין כולם אילמת
מבטה לכוד באדמה
איש אינו שם לב, היא נעלמת
זוחלת מן המציאות, מדממת בדממה
מהלכת ברחובות עיוורת
הזוועות פוקדות את המוח
מגששת לכיוון היציאה ונגמרת
מקווה שלשם אפשר לברוח

היא צולעת מרוב כאבים
רגליה לובשות מכנס ספוג דם
לאן שתלך היא לכודה בין ארבעה קירות עבים
ממררת על כל רגש שנרדם
מתגעגעת ליחסים בינה לבני אדם

מחפשת איך לגמור את המסלול
עיניה מביטות למטה, לא קדימה
צועדת לאיטה מוצפת בתסכול
מתגעגעת לקיומים של אבא ואמא
הרגליים ממשיכות לצעוד לייעד לא קיים
יודעת שכבר מזמן נעלמו התקווה והכוח
כשהמבט תקוע ברצפה - מרגישה מן בטחון מסוים
מבטיחה לעצמה שכבר אין לאן לצנוח

היא צולעת מרוב כאבים
עם כל צעד נוספות עוד עקבות דם
לאן שתלך היא לכודה בין ארבעה קירות עבים
מספידה כל רגש שנרדם
יחד עם עשרות בני אדם

תעצרי לשניה ועמדי במקומך
יצור טיפש, חשבי רגע אחד
אין לך אף אדם שתומך
את בחרת להיות לבד
בחרת לסבול, אינך אנושית
בחרת להתרחק, בחרת להתעלם
בחרת לכאוב, חזרי להרגיש
עכשיו כל מה שנשאר לך הוא לרצות להעלם

את צולעת מרוב כאבים
רגלייך לובשות מכנס ספוג דם
לאן שתלכי את לכודה בין ארבעה קירות עבים
ממררת על כל רגש שנרדם בגללך
מתגעגעת ליחסים בינך לבני אדם בגללך
את צולעת מרוב כאבים
עם כל צעד נוספות עקבות הדם
לאן שתלכי את לכודה בין קירות מציאות עבים
מספידה כל רגש שנרדם בגללך
יחד עם עשרות בני אדם בגללך
לא אנושית.