פעם קרה לכם שחשבתם: "היי! מה אני עושה פה"
וכשאני אומרת "פה" אני לא מתכוונת לארץ שבה אתה חי, גם לא לבית
הספר שלך, למסיבה שאתה נמצא בה כרגע, או לחדר שאתה חולק עם
אחיך.
ממש לא.
אני מתכוונת כאן, לכדור הארץ, ליקום, למרחב שאתה תופס.
בטוח שפעם חשבת על זה.
בטח כשהיית משועמם או בדיכאון.
כי למעשה אף אחד לא חושב על זה בזמן אחר.
ובכלל כשטוב לך אתה לא חושב.
אז אני חשבתי על הנושא, ואפילו יותר מפעם אחת.
ואני לא אחת מהאנשים האלה שמנסים לנתח את משמעות העולם וגם לא
כיצד נוצר, מאיפה באנו ולאן נלך. וכל דעה ששמעתי בחיי הקצרים
נסתרה לפחות ע"י מיליון אנשים שהביאו תיאוריה שהיא "הנכונה" -
ואיך בכלל אפשר לחשוב אחרת?
אולי הכל בכלל קשור בדת: יהדות, נצרות, איסלאם, בודהיזם? כל דת
תגיד לכם משהו אחר, תבטיח דברים אחרים, ותיתן תשובות אחרות.
אני לא באה לבקר או לזלזל.
לי אין תשובות, רק שאלות.
והשאלה העיקרית היא: למי להאמין?.
כל אחד נותן דעה וסימוכין אבל האם הוא יכול באמת להוכיח את
התיאוריה שלו.
אני מניחה שלא, כי אם מישהו היה בא ואומר לנו שהעולם הוא בעצם
ספר ענקי שמיועד לענקים סגולים, היינו ישר מבטלים את דעתו,
ובעצם למה? אתם יכולים להוכיח שלא?
לעומת זאת אם הוא היה בא ומראה לנו את הדפים ואת שורות ואת כתם
הקפה שהוא שפך על אירופה כשניסה להתהפך במיטה, הוא היה משנה
לנו את התפיסה לחלוטין, הוא היה נכתב בספרי ההיסטוריה מיליונים
היו סוגדים לו, וכל תפיסת החיים של כולנו הייתה משתנה.
אנו יכולים רק לתאר כיצד הרגישו אנשים כשהוכיחו להם שהעולם הוא
עגול ולא שטוח, כשהוצג הסרט הראשון, כשתפיסות עולם שונות
ותיאוריות הוכחו.
אבל הכל מתגמד לעומת ההוכחה האמיתית והחשובה ביותר: "מה אנחנו
עושים כאן?"
וזה מה שהכי חבל, שרוב הסיכויים שגם אם יהיה אדם כזה, שימצא
תשובות לכל השאלות, הוא כנראה לא יהיה בדור שלי.
ואני, איפה שלא אהיה אחרי שאמות, אולי לא אוכל לדעת את
התשובה.
ואם אני אדע את התשובה למטרת חיי, למרבה האירוניה היא תהיה
במותי.