באותו הערב ישבתי ,
ילד בן תשע

כמה אנשים, בריאים למראה
הם נראו לי מוכרים.
ריח זעה ויין,
סוסים שניים,
שוט ,מגפיים,
חגורה רחבה
והמון סיפורים ,
במילה אחת, עגלונים.
דודי מוישה ,
שהוא הדוד שלי,
גם הוא היה שם.
המספר, הבדרן וחם מזג.
הכל הסתובב סביבו.

מסבאה נוכחה
מול "שוק היהודים",
ברחוב היהודים ,
אם חלונות קטנים,
וחלומות גדולים.
מאכלים, מריבות,
חתונות וחגים .

פורים למשל,
ילדים לבשי "הכי טוב",
דגלים בידיהם
ותפוחי עץ משופדים מעל .
אגוזים, דרידלך ( סביבונים ),
קסם, כסף-חנוקה...

בפסח
מצות, זגוגיות מנופצות ,
נשמות  צרובות , בתי אב.