[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








מה הם חשבו לעצמם כששלחו ילדה בת עשר לחוג ללימודי לטינית?
הייתה נוסעת אליו לבדה שעה ארוכה , מצחה דבוק לשמשת חלון
האוטובוס, ולנגד עיניה חולפים חייהם של אחרים, נוצצים כמו
חלונות הראווה הניבטים אליה מן הרחוב הראשי. פעם, היא הבטיחה
לעצמה, פעם היא תרד באמצע הדרך ותישאר לחיות שם בין האנשים
היפים בבתים המטופחים האלה, במקום לנסוע עד התחנה הסופית כפי
שהיא עושה תמיד.
האוטובוס התקדם מתחנה לתחנה והיא ידעה שהזמן הולך ואוזל, גופה
הולך ומתכווץ במושב הפלסטיק האדום. בשוק הכרמל מתמלא חלל
האוטובוס באנשים קשי יום עם סלים עמוסי פירות וירקות, מבטם
עייף ואבוד. יותר מכל התחנות היא אוהבת את התחנה הזו. אוהבת את
ריחות הגוף הכבדים העוטפים אותה מכל הכיוונים, מזכירים לה את
הריח בבית הקטן והדחוס של סבתה בערבי קיץ מהבילים של יום שישי,
עת כולם מתאספים לארוחה משותפת. היא אוהבת להיות מוקפת אנשים,
אוהבת לשמוע את בליל המילים המתאבך מעליה כעשן, מגן עליה
כשמיכה נעימה ועוטפת. היא קמה ומפנה את מקומה לאישה עבת בשר
אשר רגליה נפוחות וצבות, וזו מביטה בה בהכרת תודה. והדרת פני
זקן אמרו לה הוריה, רק לא הזכירו שיש זקנים שעיניהם רעות חיוכם
מצמרר וידיהם ארוכות וחטטניות, או שאולי לא ידעו?
האוטובוס ממשיך בדרכו חולף על פני השכונות הדרומיות, מתרוקן
מאנשי השוק ומתמלא אט אט בנערות צחקניות עם ילקוטים צבעוניים
על גבן. הן מביטות בה בסקרנות מהולה ברתיעה מזהות מייד את התיק
המהוה, הג'ינס מהשוק והמבט השורד, מזהות מייד שאינה משלהן. האם
תוכל להשיל מעליה  את המבט הזה אי פעם? האם תוכל להתכחש למקום
ממנו היא באה, לתחנת המוצא של האוטובוס הזה במעברה של בת ים?
שם בבית מחכים לה חובותיה הימיומיים. עליה להאכיל את התאומות
שנולדו זה מכבר, ולהשכיבן לישון ראש אל קרסול באותה המיטה,
עליה לצאת איתן לטיול בעגלה בכל ערב כדי שאימה תוכל להתפנות
לטיפול באחיה הצעירים ואולי אף לנוח מעט ולאגור כוח ללילות
הטרופים. היא נזכרת בפניה שטופי הדמעות של אמה מהלילה הקודם
וצמרמורת חורשת את גבה. היא תעזור לה להתגבר, לא תיתן לה
להתמוטט מול הבכי האינסופי של השתיים האלה התובעות אותה לעצמן.
בימי שישי היא מאריכה בכוונה את דרכה מביה"ס הביתה הולכת סחור
סחור ומגיעה שעות ארוכות לאחר סיום הלימודים, מפללת  למצוא בית
נקי ואוכל בתנור. במקום זאת היא פוגשת בעיניו הכועסות של אביה
הדוחף לידה את המגב ומבטו המאוכזב ננעץ בגבה כברזל מלובן מדרבן
אותה לסיים את עבודתה הרבה יותר מכל מילה שנאמרת.
ככל שהדרך נמתחת צפונה, הרחובות הופכים לירוקים יותר, הבתים
נמוכים והאוטובוס מתרוקן. היא יודעת שהם קרבים לתחנה שלה. עוד
מעט קט הוא יפתח בפניה את הדלת ויסגור אותה שוב מאחורי גבה.
מאחורי הדלת הזו הוא יניח עליה את ידיו המזיעות, המאוסות,
נשימתו מתקצרת, משקפיו מעלים אדים, הוא יקרב אותה אליו וילטף
את גבה במחווה אבהית, תוך שהוא משנן באוזניה מילים לטיניות
חסרות פשר. כמה הם גאים בה בבת החכמה שלומדת לטינית בגיל צעיר
כל כך, כמה כסף חסכו מכיסם כדי לממן את הטירוף הזה שהומלץ ע"י
הכוהנת הגדולה לטפוח ילדים מחוננים משכונות מצוקה... והיא בכלל
רצתה חוג ג'ז, כמו איילת וטלי שלמדו לנענע את האגן בתנועות
מפתות, גופן עטוף בבגדי גוף חדשים ונוצצים, שיערן מיטלטל מצד
לצד עם תנועת הראש. "אין כסף" אמר לה אביה בעיניים עצובות.
"לרקוד את יכולה לבד בבית, לא צריך חוג בשביל ללמוד את זה..."







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בגיל 6 מכניסים
אותה למיטה
ומספרים לה
סיפור
בגיל 16 מספרים
לה סיפור
ומכניסים אותה
למיטה.
בגיל 26 היא
נכנסת למיטה בלי
סיפור.
בגיל 36 היא
מספרת סיפור כדי
להכנס למיטה.
.בגיל 46 היא
נכנסת למיטה
ועושה מזה
סיפור.
בגיל 56 מספרים
לה סיפור כדי לא
להכנס איתה
למיטה.
בגיל 66 נגמר
הסיפור.

זהו, גמרתי


תרומה לבמה




בבמה מאז 25/12/05 11:27
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
איריס גדות

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה