אפלולית מוארת / הזמנה לשכחה |
מישהו מזמין אותי לרקוד
לזמן מה, הזמן
הוא מהומה גדולה
אני צלילים מוטרפים על פעמוני זכוכיות
נקישה באה נקישה הולכת
וכל הזמן אני רוקדת
מסתחררת
מרחפת
(הירח חובק את געגוע הרגע בקרירות מסולסלת)
עכשיו מישהו מזמין אותי לשכוח
ואני הולכת
מקישה עננים לבנים
ושוכחת
נקישה קפואה נקישה מתאדמת
הדלת מסתובבת
מתנפצת
בשקט
(הד שקוף ברעידה כסופה מתלטף עם סף הסוף בצליל חד)
אני מזמינה אותי בקידה מפוארת
לרקוד לבד
מוקדש לאחותי הלא נשכחת...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|