ואין בליבי אלייך דבר
והשצף חולף ודועך
כי חניתי אצלך כבנווה מדבר
עת ליקטת אותי אל סלך
כי צמא וסחוף ניגרתי אלייך
ומנוזר, ורעב ועייף
וגמעתי אותך, ונשכתי שפתייך
אובד בנהר השוטף
ואהבנו עד כלות, עד תחתית הסרעפת
וצרפנו ימים לשנים
והכרתי כל ריס, כל צלקת נסתרת
ועכשיו הימים משתנים
כי געש בי החופש, ביער עצמותי,
לחזור ולנדוד בשלכת.
כי רוויתי איתך, כנווה מדבר
וצריך להמשיך ללכת. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.