יושבת מול שולחן גדוש בניירות.
פנייך עייפות ועינייך טרוטות.
כסיפור קפקאי מסתובב סחור וסחור.
אליך מגיע אחרי שעות המתנה בתור.
כשנכנסתי בבוקר הייתי בטוח שהעניין יהיה קצר.
עכשיו את אומרת לי שאין זמן ו"תבוא כבר מחר".
עיניי מטיילות להן במשרד,
תיקיות אינספור ואווירת שרד.
בבניין עייף אי שם בשדרה,
מקום בלתי מוכר למבקר המדינה.
אנשים רבים ומלאכה מעטה,
לעיני הכל נגלה פרצופה של המדינה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.