העיניים שלה צחקו כמו ילד בן 3 שנפעם מריקושטים של מטר סוכריות
טופי בבר מיצווה של אחיו הגדול. עזרת נשים היתה מלאה באותו יום
ושוב פעם לא הספקתי לעקוב אחרי החזן בספרים העבים.  בחוץ הגישו
דג מלוח וחמוצים על לחם שחור בפרוסות עבות כמו אצל סבא, רק
שהוא שם חמאה ונקניק שינקן. השמש זרחה וחודש אוגוסט נשאר היחיד
שנראה כמו שצריך אצלנו.
היא הכינה לי פרוסה ונתנה לי לאכול. אני לא סובל דגים אבל משום
מה לסנדוויץ' היה טעם של שרימפס ברוטב חמאה. היא חייכה אלי,
חייכתי אליה, והצוואר שלה נראה לי יפה כמו עמוד יווני עם
פיתוחים בלמעלה. היא אמרה לי את השם שלה והוא נשמע כמו שירה של
אלפי סירנות בתולות. אני לא זוכר מה הוא היה, בנאלי כזה, רגיל.
כמו שיש לעוד 1000 בנות, אבל כשהיא ביטאה אותו בהטעמה הזאת
שהייתה מיוחדת לה הרגשתי שמלאכים מדברים אליי ונותנים לי את
התשובה לכל השאלות שהאנושות יכולה לשאול. אמרתי לה איך קוראים
לי והיא אמרה שזה שם יפה. זה לא עשה לי כלום, כולם אומרים לי
את זה. אבל אני כבר ממזמן יודע שאלה שיש להם שמות יפים, זה רק
אומר שהמורה אף פעם לא זוכרת איך קוראים להם.
היא לבשה חולצה קצרה וג'ינסים. הג'ינסים שלה  היו רחבים, אבל
בכל זאת החמיאו לה איכשהו. זה נראה לי מוזר אבל אל אמרתי כלום.
אני לבשתי חולצה יפה עם כפתורים ומכנס של אבא. היא לא אמרה לי
על זה כלום, אבל זה לא היה משנה.
נפגשנו ביום למחרת. היא סיפרה לי שרק ההורים שלה דתיים ושהיא
לא ממש. היא קראה לעצמה מסורתית וזה בכל זאת לא הסתדר לי בראש.
היא גם אמרה שהיא כבר מזמן לא הולכת לבית כנסת בשבת ושזה ממש
מצחיק שביום שהיא מחליטה ללכת אני שם בבר מצווה. רציתי להגיד
לה "נסתרות הן דרכי האל" אבל לא הייתי בטוח אם זה יהיה לשאת את
שמו לשווא או לא, אז לא אמרתי כלום.
דיברנו על זה שהיא ממלצרת במסעדה ושזה ממש היה מוזר לה בהתחלה.
לצאת לעולם חילוני ושפתאום כל השפים מריירים עלייך. אמרתי לה
שזה נשמע לי דווקא מגניב, והיא אמרה לי שזה לא כל כך, אבל
העיניים שלה הראו שהיא נהנית מכל רגע כזה של כלום. המשכנו לדבר
על זה שהיא יצאה מהבועה שלה לתוך העולם החילוני ואמרתי לה
שלדעתי כולנו חיים בבועה, רק שאצלה היא פוצצה חתיכת בועה
וורודה ופתאום היא בבועה בצבע כחול כהה. אני לא בטוח אם היא
הבינה למה התכוונתי, אבל היא אמרה שכן. גם אני לא הייתי בטוח
שאני מבין. היא גם אמרה כל הזמן איך שבבית לא אמרו לה שהיא יפה
אף פעם ופתאום מתחילים איתה. זה בעצם להגיד אותו הדבר אבל
נהניתי לשמוע אותה מדברת.  
היא גם סיפרה לי על החבר שלה לשעבר. שהיא פגשה אותו באיזה טיול
במדבר יהודה ושהם נתקעו עם האוטו והיא ידעה שהיא תגמור בסוף עם
אחד הבנים בחבורה שחילצה אותם. שהם היו ביחד שנתיים ונפרדו
לפני שבועיים. ושהיא לא מחפשת קשר. אמרתי לה שזה נשמע מובן,
אבל היא אמרה שהיא התגברה עליו כבר. אז שאלתי למה היא העלתה את
זה ולא היתה לה תשובה. ואז היא אמרה שהיא פשוט יודעת שכשהיא
ראתה אותו וזה לא עשה לה כלום. היא הבינה שזה נגמר וטוב שכך.
שתקתי. לא היה לי מה להגיד. אחרי זה היא תארה לי את הגבר
המושלם בשבילה. התיאור שלה היה כמו של כולן, רק שכשהיא תיארה
את הבן זונה הזה פתאום הרגשתי שהיא מדברת בדיוק עליי. ובסוף
היא ציינה שהיא יודעת שלא קיים בחור כזה ושהמנטאליות הישראלית
לא מאפשרת לגבר להיות גם רגיש וגם קשוח בצורה עדינה כזאת
שתיסוך תחושת ביטחון על האישה שאיתו. אבל אני חושב שבתת מודע
ידעתי שאני יכול גם להיות רגיש וגם לנסוך עליה מה שהיא רוצה,
משמן קיק ועד להרגשת ביטחון כמו השילוש של מקלט כימי, מסכת
אב"כ ומזרק אטרופין. אבל לא אמרתי לה כלום, רק שאלתי אם היא
חושבת שאיזה גרמני יוכל לעמוד בקריטריונים שלה. אז היא אמרה
שלא. ואני שוב שתקתי.
היא שאלה מי האישה המושלמת בשבילי ועניתי שאני לא יודע. שאני
אדע כשאני אכיר אותה. למרות שידעתי שאני מסתכל עליה.
היא גם אמרה לי שהיא בחורה בוגדנית וסיפרה לי שהיא בגדה בחבר
שלה לשעבר. לא ממש בגידות, אבל מזמוזים עם זרים. שזה כמעט
חרוז, אז זה כנראה נכון. אז אמרתי לה שהיא הדתייה הכי מוזרה
שפגשתי, והיא שוב אמרה לי שהיא לא דתייה. אבל לא יעזור לה
כלום, היא היתה בבית כנסת. מבחינתי היא דתייה כמו הרבי
מילובאוויץ'.    
בחצר של הבר כבר כיבו את המוסיקה והאורות, אבל נשארנו לדבר.
ואז קלטתי שפנס הרחוב מאיר עליה בזווית, ושהיא נראית ממש יפה
ככה. בהתחלה חשבתי שזה הירח מאיר אותה ככה וכשגיליתי שזה לא
קצת התאכזבתי. אבל היא נשארה יפה. המשכנו לדבר על הבחורים שהיא
היתה איתם, ועל כל בחור אני הייתי צריך לספק לה בחורה שאני
הייתי איתה. זה דווקא עשה לי טוב, כי היא הבחורה הראשונה שאני
מצליח לצאת איתה פיטים. לא שזה מפריע לי, זה פשוט נחמד פתאום.
אבל אני יודע שיש לי פור עליה, כי היא דתיה.
בסוף קמנו והלכנו. כל אחד לאוטו שלו. וליד האוטו ביקשתי ממנה
שתצא איתי. היא אמרה לי "מן הסתם". וזה קצת עצבן אותי כי לא
הבנתי מה זה אומר. אבל הבנתי שזה כן.
כשיצאנו הכל היה די דומה. בסוף גם התנשקנו וזה היה טוב. לא
יוצא מגדר הרגיל, אבל אף פעם לא הבנתי את החשיבות שמקנים
לנשיקה, בעיקר בסרטים האמריקאים, שכבר אמרתי לה כמה פעמים שהיא
רואה יותר מדי. אחרי שהתנשקנו המשכנו להתנשק ולדבר אצלי באוטו.
ושוב פעם איזה פנס מהרחוב עשה לי את אותו הקונץ עם האור שלו על
הפנים שלה. היא שאלה אם כשהיא תחזור אני אשאר כזה חמוד. ושוב
פעם הרגשתי שהיא קוראת לי חמוד כמו לאיזה חתול רחוב רטוב, אבל
זה עדיף ממניאק. אז הבטחתי לה שכן והיא קראה לי שקרן. אז אמרתי
לה שאני לא שקרן עם רצינות בעיניים כמו שיש להוא עם השפם מחלף
עם הרוח בעיניים כשהוא מחזיק את סקרלט אוהרה, או איך שלא
קוראים לה. ואז היא חיבקה אותי חזק ואני חיבקתי אותה יותר חזק
בכוונה, כי חשבתי שאולי עם קצת מזל זה יקנה לה תחושת ביטחון
כמו שהיא רוצה. ואח"כ היא שאלה אם אני בא איתה ללונדון, אז
אמרתי לה שהטיסה שלה עוד 10 שעות והיא אמרה לי שזה לא קשור. אז
אמרתי לה שרק חזרתי מחו"ל לפני חודשיים ואין לי כסף. כי חשבתי
שיש גבול לכמה מגוחך אני יכול הרשות לעצמי לצאת בפגישה ראשונה.
השעה התאחרה ואנשים כבר התחילו ללכת לבית הכנסת ברחוב. אז שוב
נפרדנו והיא ביקשה נשיקת פרידה. אז נישקתי אותה נשיקה יבשה על
הפה, אבל זה הרגיש לי יותר טוב מכל הנשיקות הרטובות שיש.
היא הלכה ואני נסעתי לתדלק את האוטו. הרגשתי טוב אבל משהו עקץ
אותי בלב. לא ידעתי מה היא באמת חושבת, והרגשתי שמה שזה לא
יהיה זה לא כמוני.
מחר היא חוזרת מלונדון. ואני לא יודע אם ישמרו לי מקום בבית
כנסת ליום שבת.