כמו ים מצטנם, שאך רגע לפני.
נבלעה חמתו בצבעים של אש,
לשקף את שמיו, בנוף שמיימי.
שכתם עומקיו מכחול עד טורקיז,
וקצף את גליו לחופי אדמה.
שנשא ספינות אל חופי מבטחם,
וחשף חיי עומקיו לעין האדם.
שגלש ושחה וצלל את מימיו,
אכל מחייתו ורווה טעמיו.
גאה ומחק אדם בהרף עין,
געש ומחה אדמה על בתיו,
בלי מדון ויריבות.
אדם ואדמה,
דום לידום.
כמו אהבתנו, אישה נערצת.
שרגע לפני - עריצות מהפכת,
נשקפתי בעינייך במוקד יופייך.
לנגינת קול זמיר, נחל מפכה.
חוכמתך, שוקטת את עומקה,
לחוות אושר - באופק נינים.
מתמגנט אל חיקך.
נטרף אל חומך.
כמו בת קול, בהד שמים.
מלווה אצבע מצבעת:
'קח לך אדם,
הנה כי כן,
- שלך היא'.
ושלנו היינו שנינו,
אכן, כי כן.
באש אהבה מחממת.
והאש גם אור נגוהות.
אך, ברוח קדים מהפכת,
לאש שורפת, גם חורכת,
עד כלות, לכלות. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.