לפני מספר ימים קראתי לראשונה את ספר קהלת. הספר ניסח וחידד
אצלי רעיונות, שלפני קריאתו היו אצלי כבר זמן רב, רק בצורה
מופשטת יותר.
בשבילי, קהלת מנסח את האופי האנושי ואת חוקי היסוד של העולם
באופן מדויק.
לפני שאתייחס לטקסט בצורה יותר ספציפית, אציין כי להבנתי, בספר
זה עולה משמעות הנסתר על הנגלה. או לחילופין, לקרוא ספר זה בלי
לדרוש, זה כאילו מעולם לא קראת את הספר.
עכשיו, לסוגייה מטרידה. איך אני מעז לפרש טקסט קדוש זה, שלפי
המקובל, נכתב ע"י החכם מכל אדם?
איך אני מצליח להשלות את עצמי, שיש סיכוי שדבריי הם ברי טעם?
ראשית, הברית האחרונה שעשה אלוקים עם האדם הייתה
אינדווידואלית. כלומר, כל אדם באשר הוא מקיים בלבו את הברית.
מכאן, כדי למצוא דברי אמת, כל שיש לעשות, זה להתבונן פנימה בלי
דעות קדומות ולהרגיש בכל רמ"ח האיברים את האמת הצרופה.
כמו כן, איך גמד שכמותי ממשיך את קו מחשבתו של קהלת הלאה,
בחוסר ביטחון כל כך מופרז?! ובכן, אומרים שאפילו גמד על כתפיו
של ענק רואה יותר רחוק.
כעת לעניין. כל שאני מבקש זה אישור שהבנתי אפשרית.

"כל הנחלים הולכים לים, והים אינו מלא..."
שוב מדובר כאן בפשט אחד, לעומת אין ספור דרשים.
אמונה - אמונה משולה לנחל. כל האמונות השונות והמשונות הולכות
לעבר מקום אחד, יחיד וזהה. כמו שיש נחלים שונים (נחל צר /רחב
/ארוך /קצר /מתפתל /ישר /מהיר /אטי), כך גם יש אמונות שונות.
על אף שונותן, כל האמונות הולכות לעבר מקום אחד ומשותף. הן
אינן מבטלות אחת את השנייה, אלא מתקיימות במקביל ובאופן מפתיע
מכוונות אל אותה מטרה - אל הים. מכאן צצה מסקנה מטרידה: גם בני
האדם שמאמינים בדברים הפוכים ממני, מכוונים למטרה שלי ובאופן
אבסורדי גם הם יגיעו אליה.
דרך - דרך משולה לנחל. כל הדרכים הולכות לים. כל הדרכים יגיעו
לפתרון הבעיה. שוב, דרך עלולה להיות יותר ארוכה ורצופה בטעויות
(דבר שגם יכול להיות טוב), אך למרות היותה ארוכה, גם היא תגיע
אל פתרון הבעיה. מכאן, כאשר מגיעים לצומת דרכים, מוטב לבחור
בדרך הכי מתאימה, מתוך סדר עדיפויות ומאזן של רווח והפסד
(דברים סובייקטיביים כמובן), כי כל הדרכים מובילות לאותו מקום.
יש לציין, שהבחירה איננה באמת חופשית, אבל לזה אחזור בהמשך.
עד כאן החלק הפשוט במשפט. כעת אנו ניצבים אל מול החלק המהותי
והעמוק של המשפט. על כן, כל דרש שיינתן לו יהיה נכון. הוא מציב
לנו שלוש שאלות: 1. מהו הים? 2. למה "אינו מלא"? 3. מה ניתן
ללמוד מהקשר ביניהם?
1. שאלה אחת עם המון תשובות שמובילות ליותר שאלות חדשות. נו
טוב, הים יכול להיות משל ל: אלוקים/ משמעות החיים/ חכמה/
פתרון/ אושר/ מוות, או כל דבר אחר העולה בדמיון.
2. צירוף המילים "אינו מלא" הוא כמו מטבע. יש לו שני פרושים
הפוכים בהשלכותיהם. מחד גיסא "אינו מלא" יכול להתקבל כדבר ריק,
מאידך גיסא זה יכול להתקבל כדבר שלעולם לא יהיה מלא.
3. המתמטיקה די פשוטה, אז לא אכתוב מה התוצאה של הנוסחא לגבי
כל המשתנים שהצגתי. אתן רק שתי תוצאות מייצגות. מה גם שהחוויה
תהיה יותר חזקה ואינטימית אם תעשו זאת לבדכם.
גוון אופטימי: "כל הנחלים הולכים לים והים אינו מלא..."  נחלים
= אמונות/ מאמינים. ים = אלוקים. אינו מלא = מכיל הכל ותמיד
יישאר עוד מקום. כלומר (בהיפוך), אלוקים מכיל ומקבל את כל
המאמינים והאמונות ותמיד יהיה לו מקום לאמונות ולמאמינים
חדשים. פירוש זה מעודד מאוד, אין סיבה לעכבות או לחששות. כל
אחד יכול לחיות לפי אמונתו, בלי רגשי נחיתות. אמונתו לא פחות
טובה משל אחרים, כי גם היא הולכת לאותו מקום. הוא רק צריך
לבחור את האמונה שהכי מתאימה לו, או אם אין כזאת בנמצא הוא
יכול בלי חרטה אף ליצור אמונה חדשה שתתאים במיוחד בשבילו. גם
אמונה חדשה ושונה תוביל בסוף אל אלוקים. כמו כן, פירוש זה
מעודד סובלנות. אמונותיהן של אחרים לגיטימיות, לא פחות מהאמונה
שלי. אם בני האדם היו כולם אותו הדבר, היה תוקף לאמונה יחידה
ובודדה. אבל השוני בין האנשים דורש אמונות שונות וכאמור אין
בזה פגע, כי כולן מובילות למקום יחיד ומשותף.
{אני מזמין מישהו לנסות להוכיח אחרת, אני בספק אם הוא יצליח}
גוון פסימי: "כל הנחלים הולכים לים והים אינו מלא..."  נחלים =
דרכים. ים = אושר/משמעות. אינו מלא = ריק. כלומר, כל הדרכים
ומסעות החיפוש בעקבות אושר או משמעות, אם וכאשר יגיעו לסיום,
יסתיימו בשוקת שבורה. הגילוי יהיה ריק - אין דבר כזה משמעות או
אושר. נראה, שכמו קין, יהיה האדם נע ונד, בלי להגיע לשום סיפוק
מוחלט וסופי. כשכבר יגיע לתחנה אחת לא יוכל להשתקע בה לאורך
זמן וכבר יעבור ללכת לבאה. כנראה, שהאדם נידון לפשרות וירגיש
תמיד שמשהו חסר לו. עד שלא יוכל כבר לסבול את הפשרה וימשיך
הלאה בשאיפה למושג ערטילאי כמו אושר, עד שלבסוף יתכלה מבפנים
או מזקנה.

"מה שהיה הוא שיהיה, ומה שנעשה הוא שיעשה, ואין כל חדש תחת
השמש".
כל מה שכבר קרה, ישוב ויקרה עוד פעם. כל מה שאי פעם אדם עשה,
ישוב וייעשה עוד פעם. אין דברים חדשים ויהיה משגה לטעון אחרת.
במילה אחת: מחזוריות. מעגל או בתלת מימד - כדור. כלומר, כל
המאורעות מתרחשים במחזוריות, בצורה מעגלית, כך שהמהות תישאר
אותו הדבר ורק העוצמה והפרטים הקטנים ישתנו. חוק זה נכון לגבי
הכל. לכן גם לא יהיו דברים חדשים, הכל כבר קרה בעבר, שוב קורה
כעת או יקרה בעתיד. יש שיכנו תופעה זאת בשם "גורל". אם נמשיך
להשתמש בדימוי ה"גורל", אז הגורל אינו אכזר או מאיר פנים, הוא
פשוט קיים, הוא קבוע והוא בלתי ניתן לשינוי. במילים פשוטות
(ויותר ליריות), המאורעות שקורים לנו בחיינו, היו ניתנים
לחיזוי מראש ומה שיקרה לנו בעתיד גם כן ניתן לחיזוי בקווים
כלליים. מכאן, הבחירה שנותרה בידינו היא איך להסתכל על החיים -
בצורה אופטימית או בצורה פסימית. רוצה לומר, אין בכוחנו לבחור
בחירה אמיתית עם השפעה משמעותית. זאת תהיה אומללות לנהוג כאילו
זה ייתכן, אפשר ואף רצוי ליהנות ממסע החייים ולנהוג לפי
רצונותינו, תוך התעלמות משיקולים זרים.

"החכם עיניו בראשו והכסיל בחושך הולך, וידעתי גם אני שמקרה אחד
יקרה את כולם".
החכם עיניו בראשו - החכם מצליח לראות מבעד לערפל השקרים, מצליח
לחשוף את מסיכות הרטוריקה, מצליח להבחין במהות של הדברים.
הכסיל בחושך הולך - הטיפש הולך בחושך בשלוותו. הוא אינו מודע
לרמייה, להונאה, לסילופים ולמניפולציות. אך הדבר אינו מפריע
לו, כי אינו מסוגל לזהות את קיומו. בכל מקרה, הבדלים אלה בין
חכם לטיפש אינם משמעותיים, הרי אותו מקרה יקרה לשניהם ואף אחד
מהם לא יוכל לשנות זאת. סביר להניח שהכוונה היא ל"מוות", אך כל
פירוש אחר (דרמטי יותר או פחות) אפשרי. כמו כן, יתרון החכם
שווה ליתרון הטיפש, לשניהם אין השפעה משמעותית על הקורה סביבם.
מורכב מדי? אנסה לפשט. החכם אולי מבין מה קורה סביבו, אולם
אופי אירועים אלו אינו משמח במיוחד. מה גם שכל הבנה חדשה שלו
תגרום לסיפוק רגעי, כי מייד היא תוביל לאין ספור שאלות חדשות.
הטיפש, לעומתו, כמו הולך בחושך - אינו מבין את המתרחש בעולם
ועל כן הוא חש לרוב בטוב. עוד לא השתכנעתם שאין יתרון לחכמה או
לטיפשות אחת על השנייה? אז ככה, גם אם לאחד מהם יש יתרון, אז
בפרספקטיבה רחבה הוא לא קיים. הרי בתמונה הכוללת שניהם שואפים
לאפס, כך שאם מעגלים את התוצאה בשני המקרים היא יוצאת 0.


לסיכום, העולם - על כל גורמיו - נע במחזוריות, לכן דברים
חוזרים על עצמם שוב ושוב. גם אנו חלק מהעולם, לכן איננו
חדשניים, מהפכניים, צודקים, טועים, טובים יותר או פחות. לכל
אחד יש את דרכו המיוחדת בה הוא הולך, וכך או כך, כל הדרכים
חוזרות לנקודה בה התחילו...

נספח:
שיר שכתבתי בעקבות ספר קהלת:

המחזה כבר רשום, חתום וסגור,
כל טף נולד אליו, בפי כל עולל הוא שגור.
הסיפורים על עצמם חוזרים, אינם משתנים,
כל הגיוון שנותר, הוא בשחקנים.

לא בכדי נאמר שלשוטים ניתנה הנבואה,
השוטה רק צריך להכניס פרמטרים למשוואה.
העבודה כה קלה ונוחה,
יש רק למצוא התאמה בין המשתנים לנוסחה.

אמנם הכל שם כבר שחוק, נדוש וידוע מראש,
אולם בספרו של מתמטיקאי ופילוסוף גדול אדרוש.
למרות חכמתו ובגלל פשטותו הוא לכאורה חסר תוחלת,
שורו והסכיתו, רבותיי, זהו סיפורו של קהלת.