החושך מהווה מקור השראה
המרווח הגדול בין מציאות לדמיון
רואה ואינו נראה
הבושה הנעלמת בעפלה חסרת צבע
רוחניות נעלית מתפשטת מהורידים והלאה
החוצה
קירות ראשי מתפוצצים
ואני לוקחת נשימה עמוקה לריאותי
חודרים תאי עצב שחור
ומלווים אותי לאורך שנתי הנעימה.
כשאתעורר לתוך חלום
מציאות או דמיון
ושוב ארצה לחזורלשעות הקסם בהן ההשראה פושטת
מגופי החוצה
ורואה את העולם
זורמת אל עורקיו
ומתפשטת בדמו
כמחלה אכזרית.
הדמיון מוצא אותי
אותו אינני מחפשת
נוגעת במסך עשן
הנגלה אל עיני
בשעות לא קיומיות
הידיעה על דבר העומד
מול עיני, כברור מאליו
גורם לי לברוח ולהתנתק
אני צריכה לתפוס את החושך
בשעה שלי במוזה שלי
וביכולת לראות כלום עד שהעיניים
מתרגלות לחלל החשוך.
והשמיעה נעתקת לצליל הכתיבה
שנמשכת עד בלי די
כשיסתיים ידי ינוחו מדממות על כס בטני
עייפות ורעבות
לעוד.