זהו הקטע הראשון שכתבתי, והוא בא בעקבות טראומה נפשית קטנה
שעברתי, אז תשפטו בעצמכם אבל אל תדאגו - זה ישתפר בהמשך.

תלוי באוויר בין שמיים וארץ.
לחוץ בין שני גושי סלע.
אין לי מספיק מקום לנשימה.
אני נחנק, אני נחנק.
פתאום כמו משום מקום מגיע אדם.
הוא הולך לקרוא לחילוץ.
המחלצים זורקים לי חבל,
אבל החבל קצת קצר מדי,
אני מגיע רק בשביל לתפוס אותו בידיים.
אני אוחז בחבל בחוזקה,
והמחלצים מתחילים למשוך אותי החוצה,
ואז כשאני מגיע לחצי הדרך למעלה,
החבל נשמט מידיי ואני מתחיל ליפול חזרה
אל בין שני גושי הסלע.
לרגע אני מרגיש חסר אונים, לא יודע מה לעשות.
פתאום אני מתעשת, מפשק את רגליי
לכיוון גושי הסלע, ובולם את נפילתי.
אבל בדיוק אז המחלצים הולכים הביתה.
הם אומרים שיחזרו מחר לסיים את החילוץ.
אני קורא להם, אני צועק "תוציאו אותי מפה,
אל תלכו", אבל זה לא עוזר. הם הלכו.
נשארתי לבד ככה בין שני גושי הסלע, מחזיק את עצמי
אך בקושי עם הרגליים. רגליי מתחילות להתעייף.
אני לא יודע כמה זמן עוד אחזיק מעמד ככה.
אוי לא, רגליי מחליקות, אני שוב נופל אל בין שני גושי הסלע.
שוב אני תקוע לחוץ
בין שני גושי הסלע בלי מרווח לנשימה.
אני נחנק, אני נחנק.