מסתובב ברחובות בשעות הבוקר המוקדמות.
חושב על מה שהיה ומה שיכל להיות.
רוצה לתקן את המעוות, אך לא יודע איך, ולנסות להבין את השונה
בלי האמת.
חוזר הביתה בלי תשובות.
יושב ומתבודד.
החבר הוא רק העט, מגלה לי את האמת לגבי אנשים, ומצטער שהיא לא
נשארה בסתרים.
חושב מה היה קורה אם הכל היה אחרת, אבל יוצא בהנחה- ששום דבר
לא היה משתנה לטובה.
היום נסגר.
אני מאושר שעוד יום עבר.
הזמן לא זז ואני מאוכזב, שעמום גובר וחוסר מעש, גורמים לעייפות
להגיע.
בלי רצון נופל למיטה ונרדם- עד שמגיע הבוקר הבא.