אני רוצה רוצה לדעת איך הגעתי למצב הזה.
זו שאלה די קלה, התשובה די פשוטה.
את מתת, ואני פה, מאשים את עצמי, מאשים את עצמך.
אני מתחנן, בבקשה, רק לילה אחד של מנוחה, רק לילה אחד לעצום
עיניים ולנשום לרווחה, רק עוד לילה אחד איתך פה לידי ולא אותך
בראשי.
איך אפשר לשכוח
את התמונה של העיניים שלך משתחרות,
את התמונה של הדם שלך על הידיים העדינות.
המילים שלי על הדם שלך,
כל-כך חסרות משמעות, כשאת כבר בשלך.
אני איתך.
האבן שמונחת עלייך היא כמו קלקר בהשוואה לאבן שיש על ליבי,
ובכל זאת אני זה שממשיך לדמם.
וכל מה שאני באמת רוצה,
זה להיות איתך.
אני יושב פה לידך וליד הקלקר דמוי מצבה שנח על בטנך המתפוררת,
מנגן לך את השיר שאת אוהבת,
הגיטרה שלי, המילים שלי, המנגינה שלי, ואני שלך.

חשבתי שאמרת לנצח,
חשבתי שאמרת לכל החיים..