יצאתי איתה בערך חודשיים, היא בת עשרים ושש, רווקה, נראית נחמד
עד בינוני, פולניה, מהסוג הזה שהייתם מראים לאמא. יש לה מפעל
בייתי לחמוצים.
מי לעזאזל מנהל מפעל לחמוצים?!? ועוד כשהיא רק בת עשרים
ושש?!... הנחתי שהיו לה חסכים בילדות... בחודש הראשון יצאנו רק
כמה פעמים,עדיין,לא ממש מחייב, שתינו קפה בבית קפה קטנטן
בטיילת. לא משהו רציני, אבל... לאט לאט נקשרנו זה לזו, היא
אלי, ואני... אני למלפפונים החמוצים, שהיא מכינה. למרות שעם
בנות מהסוג שלה אני לא נשאר ב"מערכות יחסים", החלטתי לנסות..
מין מה שיהיה יהיה שכזה..
בחודש השני יצאנו כמה פעמים לדאבל דייט - היא, השותפה שלה,
שלומדת באוניברסיטה גיאולוגיה בעת החדשה, והחבר הקשקשן של
השותפה. הוא פקח חניה בנס ציונה והאזור, ואפילו די גאה בזה.
הוא סיפר לכולנו איך הוא נתן דוח לנהג חדש ("הצעירים של
היום?... חושבים שהם יודעים הכל?!??" ואבא של הנהג אמרה לו
שהכל מצוין, ובזמן האחרון היא מנסה להחמיץ עגבניות, גמבות
ומרשמלו, היא רצתה לנסות להחמיץ חתול, אבל.... עם כל האגודות
האלה שאוהבות בעלי חיים.. היא לא רצתה שיאשימו אותה במשהו..
הארוחה נגמרה, השותפה והחבר-ההומו-התוכי הקשקשן שלה, החליטו
לתפוס את ההתחלה של ההצגה השניה בדיזינגוף, הם הציעו לנו
להצטרף, אבל אחרי המבטים המפתים של"אני מתה לאוכל אותך כבר",
שהיא שלחה לי כל הלילה, לא רציתי להפסיד הזדמנות, אז סרבנו
בנימוס והלכנו לדירה שלה.
דירה קטנה וצנועה בדרום ת"א. שני חדרי שינה קטנים אך מעוצבים,
סלון שאין בו כלום חוץ מארון ספרים, חלונות שלא נפתחים יחד עם
שני וילונות לא תואמים עליהם, ואקווריום עם דגים ש"שוחים
למעלה", מעלים זיכרון מוכר ורחוק שלא הצלחתי למקם, מקלחת
(עיצוב חדיש של איזה מעצב לונדוני ידוע, עגולה עם פתח למעלה...
תמוהה במקצת, אבל מי אני שאבקר מעצב ידוע...) שרותים בעלי ריח
חזק של חמוצים, חצי מטבח, ומרפסת מטר על מטר שפונה לרחוב.
וכמובן, חדר וחצי שמיועדים למפעל ההחמצות.
עישנו ככה סיגריה בכיף, שתינו בירה פושרת וכרסמנו חמוצים בטעם
חדש (חמוץ מתוק עם פסיפלורה) ישבנו על המרפסת ופטפטנו או שיותר
נכון היא דברה ואני הקשבתי. הקשבתי לסיפורים על אמא שלה בבית
חולים פסיכיאטרי-שחושבת שהיא מעבר חציה, אח שלה המליאן שגר
בוילה בארה"ב, שלא מוציא שקל מהכיס שלו כדי לעזור לאמא שלהם,
וכמובן המפעל הקטן והפרטי שלה, שהיה שייך בעבר לאשתו השלישית
של אביה, על החובות, על התקוות לעתיד (להרחיב את המפעל, להמציא
סוג חדש של חמוצים ולהתעשר), על הלקוחות ועל החלומות.
חלומות?!? לאט לאט גם אני שקעתי בחלומות-להיות, או לא להיות,
לחיות, או למות, למות?!?
לאט לאט העפעפיים שלי נעשו כבדים יותר ויותר, ועוד מנה של
חמוצים והפעם, חמוצים בתוספת סחוג, חריף אש, אבל פצצה.
היא המשיכה לדבר, השד יודע על מה, אבל אז היא ראתה שאני כבר
נוחר לה, והיא הציעה שאני אשאר לישון, היא הזכירה את הסיסמה
"אם שותים לא נוהגים", ואני רק פינטזתי על המבטים שהיא שלחה לי
כל הלילה..
הסכמתי, החלטתי שכדאי שנעביר את היחסים בנינו צעד קדימה, וגם
ככה מזמן לא הייתה לי מישהו שהייתה מוכנה לתת..
כנראה שהייתה בנינו "אי הבנה" כלשהי, היא ארגנה לי את? "המיטה"
בסלון. טוב מילא, אני אוכל להרדם כשאני סופר דגים צפים, בעלי
ריח לא מובן.
היא הציעה לי להתקלח. אמרתי לה שאין לי כאן דברים. היא אמרה
שאני אוכל "להשאיל" בגדים של אח שלה, בטח במילא לא אכפת לו...
מליאן כזה...
היא גם אמרה שלא אשים לב לפלפל הירוק והאדום שנמצאים בתוך
המקלחון, זה סתם ליופי, ולריח, ואם הדלת לא נפתחת, היא, פשוט,
נוטה להתקע לעיתים קרובות, שאני אצעק לה והיא תשחרר אותי.
מקלחת נעימה? היא צעקה וצחקה... נכנסתי לחדר, התפשטתי, איזה
מקלחת מוזרה, הצורה שלה מזכירה לי משהו... לא ברור מה... מין
קופסא כזאת... קופסה ביתית לעשיית חמוצים, כאלה מזכוכית שהיו
פעם של משהו אחר. פתחתי את זרם המים. זה רק אני, או שזה מי מלח
בתוספת של שום ועלי שמיר...